הודוIndia / भारत

בעלי דרכון ישראלי חייבים באשרת כניסה, ורוב המטיילים משתמשים באשרה אלקטרונית לתיירות שמוגשת מראש באתר הרשמי של ממשלת הודו. הבקשה דורשת צילום דרכון, תמונת פנים ותשלום, והאישור מגיע בדרך כלל תוך כמה ימי עסקים אבל עלול להתעכב, ולכן לא מגישים ברגע האחרון. יש להגיש אך ורק דרך האתר הממשלתי, כי קיימים אתרי תיווך רבים שגובים תוספת מיותרת. תנאי הזכאות, משך התוקף ומספר הכניסות המותרות משתנים מעת לעת, ויש לוודא הכול מול הגורמים הרשמיים לפני רכישת כרטיסים. הדרכון צריך להיות בתוקף לחצי שנה לפחות עם שני עמודים ריקים.

רופי הודי (INR). הודו היא מהיעדים הזולים בעולם למטייל, ובעמקי ההימלאיה במיוחד. כספומטים נפוצים בערים ובעיירות הגדולות אך מגבילים משיכה בכל פעם וגובים עמלה, ולפעמים פשוט נגמר בהם המזומן בסופי שבוע ובחגים. מומלץ להחזיק תמיד שטרות קטנים, כי לעודף משטר גדול יש מחסור כרוני. אסור להוציא רופי מהמדינה בכמות משמעותית, ולכן מחליפים בחזרה לפני הטיסה.

המפעילות העיקריות הן Jio, Airtel ו-Vi, והכיסוי במישור ובערים מצוין וזול במיוחד. רכישת כרטיס סים דורשת דרכון, ויזה ותמונה, וההפעלה לתייר אורכת לעיתים כמה שעות ולפעמים יותר מיממה, ולכן כדאי לקנות בשדה התעופה או ביום הראשון ולא לחכות. בעמקי ההימלאיה, במעברי ההרים ובאזורי הטרקים הכיסוי חלקי מאוד או לא קיים, וחלק מהאזורים הרגישים דורשים דווקא סים הודי מקומי כדי לעבוד בכלל.

הודו עברה מהפכה דיגיטלית והתשלום המקומי הנפוץ ביותר הוא UPI, שנסמך על חשבון בנק הודי ולכן קשה מאוד לשימוש עבור תייר. בפועל המטייל עובד במזומן כמעט תמיד: אכסניות, מסעדות קטנות, מוניות, טוק טוק, אוטובוסים והכניסות לאתרים. כרטיסי אשראי מתקבלים במלונות, ברשתות ובחנויות גדולות בערים, אך כמעט לא בכפרים ובעמקים. תמיד מסכמים מחיר מראש על נסיעה או שירות, ולא אחרי.