זנזיבר וחוף הסוואהיליZanzibar and the Swahili Coast
רוב הישראלים שנוסעים לטנזניה רואים את הסרנגטי ואת קילימנג׳רו, ואז מסיימים בזנזיבר לכמה ימי חוף. אבל האי והחוף שמולו הם עולם בפני עצמו: נמל תבלינים ועבדים שהיה בירת האימפריה העומאנית, ערים סוואהיליות עתיקות בנויות אבן אלמוגים, ומסורת ימית בת אלף שנה שקישרה בין אפריקה, ערב והודו. הנסיעה הזו משלבת את סטון טאון ואת חופי הצפון, את יער יוזאני, את פמבה השקטה, ואת שרידי קילווה קיסיוואני ובגמויו ביבשת - אתרים שכמעט אף תייר לא מגיע אליהם.
הלב ההיסטורי של העיר זנזיבר ואתר מורשת עולמית של אונסק״ו. מבוך סמטאות של אבן אלמוגים עם דלתות עץ מגולפות בסגנון עומאני והודי, בית התימהון, המצודה הערבית, השוק והכנסייה האנגליקנית שנבנתה במקום שוק העבדים. אפשר ללכת לאיבוד בכוונה, אבל כדאי מדריך מקומי כדי להתמודד עם הסוחרים הנצמדים.
אי קטן מול סטון טאון, מרחק כעשרים דקות בסירה, המוכר גם כ״אי הכלא״ על שם בית הסוהר שנבנה בו במאה ה-19 ומעולם לא שימש לייעודו. היום האטרקציה היא מושבת צבי ענק מאלדברה, חלקם בני עשרות שנים, ומפרץ שנרקלינג רדוד. האי קטן מאוד ומספיקות לו שעתיים-שלוש. יכול להיות צפוף בשעות הצהריים.
הפארק הלאומי היחיד בזנזיבר ושריד יער הגשם הקדום של האי. האטרקציה המרכזית היא קוף הקולובוס האדום של זנזיבר, מין אנדמי שנמצא רק כאן ושמתקרב מאוד למבקרים. יש גם שביל עץ מוגבה מעל יער מנגרובים. הביקור קצר ומאורגן, כשעתיים בסך הכול, ולא מדובר בחוויית ג׳ונגל עמוקה.
הכפר בקצה הצפוני של זנזיבר, והחוף היחיד באי שכמעט אינו מושפע מהגאות והשפל, כך שאפשר לשחות בו כל היום. מסורת בניית סירות דאו עדיין חיה כאן. הצד השני של המטבע הוא הפיתוח: הרבה מלונות, ברים ותנועה, ואווירה הרבה פחות כפרית מהחוף המזרחי.
האי הצפוני והשקט של ארכיפלג זנזיבר, ירוק ומגובנן ומכוסה מטעי ציפורן. כמעט בלי תיירות המונים, עם מפרצי מנגרובים, אתרי צלילה מהטובים במזרח אפריקה בערוץ פמבה, ושרידי ערים סוואהיליות. ההגעה בטיסה קצרה או במעבורת, ותשתית התיירות דלילה ויקרה יחסית לרמתה.
עיירת חוף ביבשת, צפונית לדאר א-סלאם, שהייתה במאה ה-19 נקודת הסיום של שיירות העבדים והשנהב מהפנים ואחר כך בירת מזרח אפריקה הגרמנית. נשארו כאן מבנים קולוניאליים מתפוררים, מיסיון קתולי עם מוזיאון קטן ומטלטל, וחורבות מסגד קאולה מהמאה ה-13. המקום מוזנח ולא ערוך לתיירות, וזה חלק מהעניין.
אתר מורשת עולמית של אונסק״ו ואחד המקומות המרשימים והפחות מבוקרים בטנזניה: אי קטן בדרום המדינה שבו עמדה בימי הביניים העיר הסוחרת החזקה ביותר בחוף הסוואהילי. שרידי המסגד הגדול, ארמון חוסוני קובווה ומצודה פורטוגזית-עומאנית עומדים בין עצי הבאובב. ההגעה קשה: נסיעה ארוכה מדאר א-סלאם ואז סירה, ונדרש אישור ביקור מקומי.
הבזאר המרכזי של סטון טאון, שבו מרוכז מסחר הדגים, הפירות והתבלינים של האי.
הגנים שעל חוף סטון טאון ליד בית הפלאות, שמתמלאים בערבים בשוק אוכל פתוח של פירות ים על הגריל. לא כשר.
מצב הכשרות בזנזיבר וחוף הסוואהילי
אין מסעדה כשרה בזנזיבר או בחוף הסוואהילי. הקהילה היהודית המאורגנת הקרובה היא בנאירובי שבקניה, ויש נוכחות חב״ד עונתית באזור, אך אין להסתמך על כך בלי לוודא בטלפון מראש. המטבח המקומי מוסלמי ברובו ולכן חזיר כמעט אינו קיים, וזה יתרון חלקי בלבד: הבשר אינו כשר, וכלי הבישול משותפים. דגים ופירות ים נפוצים מאוד ורבים מהם אינם כשרים. הבסיס הצמחוני טוב יחסית - אורז קוקוס, שעועית, ירקות בקארי, פירות טרופיים ומאפים הודיים - אך יש לברר על שומן ורוטבי דגים. מומלץ להביא אספקה מהארץ ולוודא כל פרט בטלפון לפני הנסיעה.
מידע פרקטי לישראלים
טיסות לזנזיבר (ZNZ) דרך חיבור באדיס אבבה, דוחא, דובאי או נאירובי. אפשר גם לנחות בדאר א-סלאם ולהמשיך בטיסה קצרה או במעבורת מהירה של כשעתיים. נדרשת אשרת כניסה לטנזניה, וזנזיבר דורשת בנוסף ביטוח נסיעות מקומי שנרכש בהגעה. יש לבדוק דרישות חיסון קדחת צהובה בהתאם למסלול.
ישראלים חייבים ויזה. אפשר להוציא e-Visa מראש באתר הרשמי (מומלץ - להגיש כמה שבועות לפני) או ויזה בהגעה בנמלי התעופה הראשיים; ויזת תייר לכניסה בודדת עולה 50 דולר ותקפה ל-90 יום. הדרכון חייב להיות בתוקף לחצי שנה לפחות. לבדוק גם דרישת חיסון קדחת צהובה בהתאם למסלול הטיסה והחניות.
שילינג טנזני (TZS). דולר אמריקאי מקובל מאוד לאגרות פארקים, ספארי ומלונות - כדאי להביא שטרות חדשים ונקיים.
כרטיס SIM מקומי (Vodacom / Airtel / Halotel) זול ונרכש בשדה התעופה עם דרכון; הקליטה טובה בערים ובכבישים ראשיים וחלקית בפארקים.
מזומן הוא המלך מחוץ למלונות וללודג׳ים. כרטיסי אשראי מתקבלים בלודג׳ים, בסוכנויות ספארי ובאגרות הפארקים (חלקן דורשות תשלום בכרטיס דווקא), אך בשווקים ובמסעדות קטנות רק מזומן.
בזנזיבר רוב הנוסעים משתמשים בהסעות מסודרות או במונית עם נהג ליום. הדרכים צרות ומצבן בינוני, ונסיעה מסטון טאון לחוף המזרחי לוקחת כשעה וחצי. השכרת רכב דורשת רישיון מקומי ואינה מומלצת. ביבשת המרחקים גדולים והנסיעה לקילווה ארוכה ומתישה, ורכב שטח עם נהג הוא הפתרון המעשי.