דרום אלבניה והריביירה לישראליםRiviera Shqiptare

אתר ארכיאולוגי ואתר מורשת עולמית בתוך לגונה מיוערת: תיאטרון יווני, בזיליקה ביזנטית עם פסיפסים, חומות ומצודה ונציאנית - הכל במסלול הליכה מעגלי אחד בצל עצים. אחד האתרים הארכיאולוגיים הטובים בבלקן ובוודאי החזק באלבניה. להגיע מוקדם בבוקר, אחר הצהריים חם מאוד ואין הרבה צל בקטעים הפתוחים.

כפר חוף עם מים רדודים בצבע טורקיז ואיים קטנים שאפשר לשחות אליהם או להגיע בקאיאק. זו התמונה שמושכת את רוב המבקרים לדרום אלבניה. הצד השני: החופים כמעט כולם פרטיים ומחולקים למיטות שמש בתשלום, הבנייה מסביב צפופה ולא מוסדרת, ובאוגוסט זה עמוס מאוד. הכי יפה בבוקר מוקדם.

עיר הנמל הראשית של הדרום ובסיס הלינה הנוח לאזור: טיילת ארוכה, מסעדות דגים, ומעבורות שיוצאות לאי קורפו היווני שנמצא ממש מול. העיר עצמה לא יפה במיוחד - הבנייה צפופה ובטונית - אבל השירותים, התחבורה והמחירים הופכים אותה למקום ההגיוני להתבסס בו.

מצודה משולשת מהמאה ה-19 שיושבת על לשון יבשה בתוך מפרץ שקט, עם מים צלולים משני צדדיה. הביקור קצר, אבל השילוב של מבנה אבן כבד ומפרץ ריק הוא אחת התמונות היפות בריביירה. בסמוך יש מפרצים קטנים לשחייה, וגם מנהרות צוללות נטושות מהתקופה הקומוניסטית.

הפארק הלאומי והמעבר ההררי שמפריד בין הים האדריאטי לים היוני, בגובה של יותר מאלף מטר מעל החוף. הכביש מטפס בסרפנטינות בין יערות אורן ויורד אל הריביירה בתצפית פתוחה על הים - אחת הנסיעות היפות באירופה. בחורף המעבר עלול להיסגר בשלג, ובכל עונה הנהיגה כאן דורשת ריכוז.

עיר מורשת עולמית שמכונה עיר אלף החלונות: שכונות של בתי אבן עות׳מאניים לבנים שמטפסים במדרון, ומעליהן מצודה שבתוכה עדיין גרים אנשים. הליכה של חצי יום בין הרבעים ומעלה למצודה. בפנים הארץ, כשעתיים וחצי צפונה מהחוף - מתאים כעצירה בדרך לטירנה ולא כיציאת יום מסרנדה.

מסעדה משפחתית בסמטה של הבזאר העות׳מאני בגירוקסטר. מגישה טאווה קוסי - כבש שנאפה ביוגורט - ואת הקיפקי המקומי, כדורי אורז וביצה עם נענע שמטוגנים במחבת. יש מרפסת מעל רחוב הבזאר.

עיר אבן על מדרון תלול, אתר מורשת עולמית - בתי מגדל עות׳מאניים עם גגות אבן, בזאר משופע, ומצודה ענקית מעל הכול עם מטוס אמריקאי נטוש ומוזיאון נשק. עיר הולדתו של הסופר איסמעיל קדרה ושל הרודן אנוור הוג׳ה.

עיירת חוף על הריביירה האלבנית, עם עיר עתיקה על גבעה, חופי חלוקים בין צוקים, ומפרצונים כמו גיפה וליבאדי שמגיעים אליהם בסירה או בשביל. הבסיס השקט של הריביירה, בין ולורה לסרנדה.

כפר לבן על מדרון הרי צ׳ראוניה, ומתחתיו אחד החופים היפים באלבניה - חלוקים לבנים ומים שקופים, ולידו מפרץ גיפה המבודד שמגיעים אליו ברגל מהחניה. בקיץ פסטיבלים; מחוץ לעונה כמעט ריק.

מעיין קרסטי שמימיו פורצים מעומק לא ידוע בצבע כחול עמוק במרכז וטורקיז בקצוות, כמו אישון - בין סרנדה לגירוקסטרה. שביל קצר ביער, מרפסת תצפית מעל המעיין, והרחצה במים הקפואים אסורה רשמית.

עיר יוונית עתיקה על גבעה ליד פיר, שבה למד אוקטביאנוס כשנודע לו על רצח יוליוס קיסר - שרידי מקדשים, אודיאון, ומנזר ביזנטי עם מוזיאון קטן. שקט, כמעט בלי מבקרים, ונוף על מישור החוף.

החוף בפי קניון בין דהרמי לוונו - חלוקים לבנים, מים שקופים, קמפינג במטע זיתים, וקניון שהולכים בו קילומטר לתוך הצוקים. חצי שעה של ירידה ברגל מהכביש (או סירה). פחות מפותח מכל חוף אחר בריביירה; להביא הכל, ולהישאר ללילה באוהל.

מבצר עות׳מאני מ-1537 על גבעה מעל סאראנדה, שהפך למסעדה עם התצפית - סאראנדה, המפרץ, קסמיל, בוטרינט, וקורפו ממול. השקיעה של הדרום; מונית עשר דקות מהעיר, ותוכנה בערב. הטירה עצמה שרידים, הנוף הוא העניין.

חצי אי הררי לא מיושב שסוגר את מפרץ ולורה - שמורה ימית עם מערות ים (מערת האג׳י עלי), חופים שמגיעים אליהם רק בסירה, ואי סאזאן הצבאי לשעבר ממול. סיורי סירה מולורה עם שנורקל; מים כחולים, אף בניין. ההתחלה של הריביירה מהצד הפראי.

מנזר ביזנטי מהמאה ה-13 על אי קטן ביער אורנים בלגונת נארטה, שמגיעים אליו בגשר עץ צר - שקט מוחלט, פלמינגו בלגונה, ובריכות מלח. עשרים דקות מולורה צפונה; ערב עם שקיעה על הלגונה, אחרי הים.

עיר נמל בנקודה שבה נפגשים הים האדריאטי והיוני, ובה הוכרזה עצמאות אלבניה ב-1912. משם מתחיל כביש החוף שעולה אל מעבר לוגרה.

עיירה על נהר הוויוסה בדרום אלבניה, מוקפת הרים. היא מוכרת בגבינות ובריבות שלה ומשמשת בסיס למעיינות החמים שבסביבה.

בריכות מים חמים על גדת נהר הלנגריצה ליד פרמט, לצד גשר אבן עות׳מאני. המים גופריתיים והבריכות פתוחות לכל.