סיניSinai Peninsula
רצועת החוף שבין טאבה לשארם א־שייח׳ היא אחד ממקומות הצלילה והשנרקול הטובים בעולם, ובמרחק שעתיים ממנה פנימה יושבים הרי סיני הגבוהים ומנזר סנטה קתרינה. אפשר לעשות את הכל בשבוע: כמה ימי חוף עצלים בדהב או בנוויבע, יום שמורה בראס מוחמד, ועלייה ללילה אחד להר סיני כדי לראות זריחה מהפסגה. חשוב לקרוא את אזהרות המסע העדכניות לפני שקובעים.
קצה חצי האי, במקום שבו מפרץ אילת ומפרץ סואץ נפגשים, ושמורת הטבע הראשונה של מצרים. השוניות כאן צונחות מהחוף ישר למאות מטרים והדגים מרוכזים בצפיפות חריגה, ולכן זה אתר הצלילה המפורסם באזור. גם שנרקול מהחוף מספיק כדי לראות הכל. יש גם יער מנגרובים ובריכת מלח.
עיר הנופש הגדולה של סיני, שנבנתה כמעט כולה סביב תיירות. יש בה שדה תעופה בינלאומי, מלונות כפר גדולים עם הכל כלול, ומרינה. זו הבחירה למי שרוצה נוחות ובריכה ולא אווירת מחנה חוף. משם יוצאים כל טיולי הצלילה והשיט לראס מוחמד ולאי טיראן.
לב הבילוי של שארם - טיילת חוף עם מסעדות, ברים, חנויות וכמה מהמלונות הוותיקים בעיר. המפרץ עצמו מוגן ורדוד ולכן טוב לילדים, אם כי השונית שלו סבלה משנים של עומס והצלילה היפה נמצאת בנקודות אחרות. בערב זה המקום ההומה ביותר באזור.
כפר בדואי לשעבר שהפך לבירת התרמילאים והצוללנים של סיני, ועדיין שומר על קצב אחר לגמרי משארם. לאורך חוף המסבט יושבות עשרות מסעדות עם כריות על הרצפה, וממש מולן שונית שנכנסים אליה מהמדרכה. זה גם מוקד עולמי לגלישת רוח ולקייט בזכות הלגונה הרדודה בדרום הכפר.
בור צלילה טבעי בעומק כמאה מטר, כעשרה קילומטרים צפונית לדהב, מוקף בשונית שיוצרת טבעת. לשנרקול מהשפה זה אחד המקומות היפים בסיני, והכניסה למים היא מהסלע ישירות. שימו לב שהוא נחשב לאתר צלילה מסוכן במיוחד בגלל המנהרה שבעומק, ורק צוללנים מוסמכים לצלילה טכנית נכנסים אליה. שנרקול על פני השטח בטוח לחלוטין.
מנזר מבוצר שנבנה בהוראת יוסטיניאנוס במאה השישית ולא הפסיק לפעול מאז, מה שהופך אותו לאחד המנזרים הפעילים הוותיקים בעולם. בספרייה שלו האוסף השני בגודלו בעולם של כתבי יד עתיקים, ובכנסייה אייקונים ביזנטיים ששרדו את תקופת האיקונוקלזם. בחצר גדל השיח שהמסורת מזהה עם הסנה הבוער. פתוח לקהל בבקרים בלבד ולא בימי ראשון ושישי.
פסגה בגובה 2,285 מטר מעל מנזר סנטה קתרינה, שהמסורת היהודית והנוצרית מזהות עם הר מתן תורה. העלייה לוקחת שעתיים עד שלוש, ורוב המטפסים יוצאים בשתיים או שלוש לפנות בוקר כדי להיות בפסגה בזריחה. שני מסלולים: שביל הגמלים המתון, ו-3,750 מדרגות התשובה התלולות. קר מאוד בפסגה גם בקיץ, וצריך שכבה חמה ופנס.
קניון צר באורך כ-800 מטר וקירות שמגיעים לארבעים מטר, שבו שכבות אבן החול צבועות בגוונים של אדום, צהוב וסגול. ההליכה בו קלה ורובה במישור, ולכן היא מתאימה גם לילדים. מגיעים אליו רק ברכב שטח עם מדריך מקומי, בדרך כלל בטיול יום שיוצא מנוויבע או מדהב.
עיירת חוף שקטה באמצע הדרך בין טאבה לדהב, והכי קרובה למי שנכנס ברגל דרך מעבר טאבה. לאורך החוף מצפון לה יושבים מחנות בדואיים פשוטים - צריפים על החול, בלי מיזוג ולפעמים בלי חשמל בלילה - וזו החוויה שאנשים חוזרים אליה. מנוויבע יוצאים גם טיולי הג׳יפים לקניון הצבעוני ולוואדיות.
המעבר היבשתי היחיד מישראל לסיני, כעשר דקות נסיעה מאילת, וזו נקודת ההתחלה של כמעט כל נסיעה לכאן. המעבר פתוח 24 שעות ברוב ימות השנה אבל שעות הפעילות משתנות בחגים, וכדאי לוודא מראש. בצד המצרי מונפק היתר סיני של 14 יום במקום. סמוך למעבר יש כמה מלונות חוף ומצודה צלבנית באי פרעה מדרום.
רובע השוק של העיר הישנה בשארם א-שייח׳, הרחק מרצועת המלונות, עם רחוב בזאר ואשכול מסעדות דגים.
מצב הכשרות בסיני
אין בסיני שום תשתית כשרות - אין מסעדה כשרה, אין מכולת כשרה ואין בית חב״ד. מי ששומר כשרות מביא איתו את כל האוכל מישראל, וזה פשוט יחסית כשנכנסים ביבשה בטאבה. בכמה מהמחנות בדהב ובנוויבע אפשר לבקש מטבחון או מקרר. פירות, ירקות, ביצים ודגים מהשוק המקומי הם הפתרון המקובל למי שמסתדר עם מטבח בסיסי.
מידע פרקטי לישראלים
רוב הישראלים נכנסים ביבשה דרך מעבר טאבה, כעשר דקות מאילת, וזו הדרך הזולה והפשוטה. יש גם טיסות לשארם א־שייח׳ (SSH) מיעדים באירופה, אבל לא טיסה ישירה מתל אביב. שימו לב שהיתר סיני שמונפק בטאבה תקף רק לאזור מזרח סיני ולא לשאר מצרים, וכניסה לקהיר מחייבת אשרה מלאה מראש.
לישראלים יש פטור מאשרה לאזור מזרח סיני בלבד - מטאבה ועד שארם א־שייח׳ ומנזר סנטה קתרינה - לשהייה של עד 14 יום, שמונפק במעבר טאבה עצמו. כניסה לשאר מצרים, כולל קהיר, מחייבת אשרה מלאה מראש. חשוב מאוד: קראו את אזהרות המסע העדכניות של המטה לביטחון לאומי לפני שקובעים כל דבר, כי הסיווג לסיני משתנה ולעיתים הוא אזהרה חמורה.
לירה מצרית (EGP). המחירים נמוכים משמעותית מישראל, וברוב הכפרים והמחנות בחוף אפשר לשלם גם בדולרים או בשקלים אם כי בשער פחות טוב. כספומטים יש בשארם, בדהב ובנוויבע, אבל לא בכל מקום, ולכן כדאי להגיע עם מזומן. במעבר טאבה גובים אגרות יציאה וכניסה בשני הצדדים.
Vodafone Egypt, Orange ו-Etisalat מכסות את ערי החוף ואת הכביש הראשי, אבל בוואדיות ובאזורי ההרים אין קליטה בכלל. סים מקומי נקנה בשארם או בדהב עם דרכון. שימו לב שנדידה ישראלית בסיני יקרה מאוד, ובחלק מהמקומות הטלפון נתפס דווקא לרשת ישראלית מעבר למפרץ ומחייב כאילו הייתם בחו״ל.
מזומן הוא ברירת המחדל. בתי מלון גדולים בשארם מקבלים כרטיסים, אבל מחנות החוף בדהב ובנוויבע, המסעדות הקטנות, הבדואים והטיולים המאורגנים עובדים כמעט תמיד במזומן בלבד. אין כאן תשתית כשרות בכלל, וכל מי ששומר כשרות מביא איתו אוכל מישראל.
אין תחבורה ציבורית שאפשר לסמוך עליה. הדרך המקובלת היא מונית או שאטל שמזמינים מראש דרך המלון או המחנה, וכן טיולים מאורגנים לכל דבר שיוצא מהכביש הראשי. מטאבה לנוויבע כשעה, לדהב כשעתיים וחצי, לשארם כארבע שעות. אין להיכנס לדרכי עפר בלי מדריך מקומי, ובכביש הראשי יש מחסומים שבהם בודקים דרכונים.