סלאר דה אויוניSalar de Uyuni
סלאר דה אויוני הוא שריד של אגם פרהיסטורי: עשרת אלפים קילומטרים רבועים של מלח לבן ושטוח לחלוטין, בגובה 3,650 מטר. בעונה הלחה נשארת עליו שכבת מים דקה שהופכת אותו למראה מושלמת שבה השמים והקרקע מתמזגים. דרומה משם מתחילה שמורת אדוארדו אברואה - לגונה אדומה מלאה פלמינגו, לגונה ירוקה למרגלות הר געש, שדות גייזרים ומדבר סלעים - וכל האזור נעשה בסיור ג׳יפים של שלושה ימים.
המלחה הגדולה בעולם, כעשרת אלפים קילומטרים רבועים של מלח בגובה 3,650 מטר. בעונה היבשה הקרקע מכוסה משושי מלח מושלמים ואפשר לנסוע עליה שעות, ובעונה הלחה היא מכוסה מים דקים והופכת למראה. תחתיה נמצא אחד ממאגרי הליתיום הגדולים בעולם, וכריית המלח המסורתית עדיין נעשית ידנית בשולי המלחה.
גבעת אלמוגים מאובנים בלב המלחה, מכוסה כולה בקקטוסי ענק שחלקם בני יותר מתשע מאות שנה. שביל קצר מטפס לפסגה ומשם רואים את המלחה הלבנה נמתחת עד האופק לכל הכיוונים. זו העצירה שבה כל סיור ג׳יפים אוכל בוקר, ובעונה הלחה היא לפעמים לא נגישה בגלל המים.
עיירת רכבת קטנה וקרה שהיא נקודת היציאה של כל סיור למלחה, ובה מרוכזות עשרות חברות הסיור. בשוליה עומד בית הקברות של הרכבות: עשרות קטרי קיטור בריטיים שננטשו כאן בשנות הארבעים כשתעשיית המכרות קרסה, מחלידים באוויר היבש. זו לא עיר שנשארים בה, אבל שווה כאן להשוות בין חברות ולא לסגור מרחוק.
אגם מלוח רדוד בגובה 4,278 מטר, שצבעו אדום עמוק בגלל אצות ומשקעים במים ומנוקד באיים לבנים של בורקס. כאן חיה אחת האוכלוסיות הגדולות בעולם של פלמינגו ג׳יימס, ולצידו גם פלמינגו צ׳יליאני ואנדי. זו העצירה המרשימה ביותר בסיור, וגם הקרה ביותר - לילה בסביבה יורד הרבה מתחת לאפס.
שדה גיאותרמי בגובה 4,850 מטר, עם בורות בוץ רותחים ופתחי אדים שפולטים עמודי גופרית עשרות מטרים לאוויר. מגיעים לכאן לפני הזריחה, כשההפרש בין האדים לאוויר הקפוא הכי דרמטי, בטמפרטורות שיכולות להיות מינוס עשרים. אין גדרות ואין שבילים מסומנים, והקרקע סביב הבורות דקה - הולכים רק אחרי הנהג.
אגם בגובה כמעט 4,400 מטר בקצה הדרומי של השמורה, ממש על גבול צ׳ילה, שצבעו נע בין טורקיז לירוק עמוק בגלל מינרלים מומסים. מעליו עומד הר הגעש ליקנקבור בצורת חרוט כמעט מושלם. הצבע מתעורר רק כשהרוח מערבבת את המים, ולכן שעות הבוקר המאוחרות טובות יותר מהזריחה.
סלע בזלת בודד בגובה כשבעה מטרים במדבר סילולי, שהרוח שחקה את בסיסו עד שנוצרה צורה של עץ עם גזע דק. הוא עומד בלב שדה של סלעים מגולפי רוח, וזו העצירה הקצרה והמצולמת ביותר של היום השני בסיור. מסביב אין דבר מלבד חול, אבן ורוח חזקה מאוד.
שוק המזון העירוני של אויוני, כמה דקות הליכה מכיכר ארסה. דוכנים של פירות וירקות, סלטניאס, צ׳רקי בשר לאמה מיובש ומרק קינואה חם - הכתובת לארוחת בוקר אמיתית לפני יציאה מוקדמת למישורי המלח.
מצב הכשרות בסלאר דה אויוני
אין באזור אויוני שום תשתית כשרות - לא מסעדה, לא חנות ולא בית חב״ד. בתי חב״ד הקרובים הם בלה פאס ובקופקבנה שעל אגם טיטיקקה, ושניהם מוכרים היטב למטיילים ישראלים ושווה לתאם איתם מראש. בסיור הג׳יפים האוכל מבושל על ידי הצוות ואין בו שום הפרדה, ולכן מי ששומר כשרות צריך להצטייד מראש בלה פאס או באויוני במזון סגור לשלושה ימים ולהודיע לחברה שהוא לא אוכל מהמטבח. ירקות, פירות, טונה, קטניות בקופסה ולחם נמצאים בשוק של אויוני בלי בעיה.
מידע פרקטי לישראלים
אין טיסות ישירות מישראל. הדרך הרגילה היא טיסה עם חיבורים ללה פאס (LPB) או לסנטה קרוס (VVI) דרך מדריד, סאו פאולו, בוגוטה או לימה, ומשם טיסה פנימית קצרה לאויוני (UYU) או אוטובוס לילה מלה פאס שאורך כעשר שעות. רבים מגיעים גם מסן פדרו דה אטקמה בצ׳ילה, בכיוון ההפוך של סיור הג׳יפים.
בנובמבר 2025 ביטלה בוליביה את חובת האשרה לישראלים, והשהייה מותרת כיום עד 90 יום עם דרכון בתוקף בלבד. היחסים הדיפלומטיים בין המדינות חודשו רשמית בדצמבר 2025. זהו שינוי טרי בכיוון החיובי, אבל בדיוק בגלל זה חובה לוודא את המצב מול נציגות בוליביה סמוך לנסיעה, ולעקוב אחר אזהרות המטה לביטחון לאומי.
בוליביאנו (BOB). זו אחת המדינות הזולות ביבשת: לינה, ארוחות וסיורי ג׳יפים עולים שבריר ממה שהם עולים בצ׳ילה או בארגנטינה ממש מעבר לגבול. כספומטים יש בערים, אבל באויוני ובכפרי האלטיפלאנו הם מתרוקנים - נכנסים לאזור המלח עם מזומן לכל הסיור.
Entel, Tigo ו-Viva מכסות את הערים ואת אויוני עצמה. במדבר המלח ובשמורת אדוארדו אברואה אין קליטה כמעט בכלל, ולעיתים במשך יומיים ברצף. סים מקומי נקנה בזול עם דרכון. חברות סיור רציניות נושאות טלפון לוויין וזו שאלה שכדאי לשאול לפני שסוגרים.
מזומן שולט כמעט לחלוטין מחוץ ללה פאס ולסנטה קרוס. אין בבוליביה תשתית כשרות מסחרית, אבל יש בתי חב״ד בלה פאס ובקופקבנה שמשמשים את המטיילים הישראלים. הנושא החשוב באמת כאן הוא הגובה: אויוני נמצאת בגובה של כ-3,650 מטר והסיור מטפס מעל 4,800 מטר, ומחלת גבהים כאן היא תרחיש שכיח ולא תיאורטי.
את האזור הזה עושים אך ורק בסיור ג׳יפים מאורגן עם נהג מקומי - אין כבישים סלולים, אין תמרורים ואין קליטה, וניווט עצמאי כאן מסוכן. הסיור הסטנדרטי הוא שלושה ימים ושני לילות, בג׳יפ עם שישה נוסעים. בדקו שהחברה נותנת חמצן משלים, שק שינה תקין וטלפון לוויין, ואל תבחרו לפי המחיר הזול ביותר. עד אויוני עצמה מגיעים בטיסה פנימית או באוטובוס לילה.