פטגוניה הדרומית לישראליםSouthern Patagonia

עיירת השער לקרחונים, על שפת אגם ארחנטינו. היא קיימת בעיקר בשביל התיירות ואין בה אתרים משל עצמה, אבל זו נקודת הלינה, ההצטיידות והתחבורה שממנה יוצאים לכל השאר. שמורת הציפורים לגונה ניימס בקצה העיירה טובה לשעה של הליכה עם פלמינגו.

חזית קרחון ברוחב של כחמישה קילומטרים וגובה של כשישים מטר מעל המים, אחד הקרחונים הבודדים בעולם שאינו נסוג בקצב חד. יש מערכת מרפסות מתכת נגישה מול החזית, ואפשר להוסיף הפלגה קרובה או הליכה עם קרמפונים על הקרח. קולות ההתפרקות נשמעים כרעם, אך נפילת גוש גדול היא עניין של מזל ולא מובטחת.

הפארק שמכיל את כל האזור, מהקרחונים בדרום ועד מסלולי ההליכה מתחת לרכס הגרניט בצפון. שדה הקרח הפטגוני שבתוכו הוא מסת הקרח הגדולה בעולם מחוץ לאנטארקטיקה ולגרינלנד. בפועל מבקרים בו בשני שערים נפרדים לגמרי, ולא ניתן לעבור ביניהם בתוך הפארק אלא רק בכביש עוקף ארוך.

כפר קטן שנחשב לבירת ההליכה של ארגנטינה, ומיוחד בכך שכל המסלולים יוצאים מתוך הכפר עצמו בלי צורך ברכב או בהיסעים. המסלול המרכזי אל לגונה דה לוס טרס למרגלות רכס הגרניט הוא כשמונה שעות הלוך ושוב עם עלייה תלולה מאוד בקילומטר האחרון. הפסגות מתכסות בעננים ברוב הימים, וצריך גמישות בלוח הזמנים.

העיר הדרומית בעולם, בין רכס הרים מושלג לתעלת ביגל. משמשת כנמל היציאה למסעות אנטארקטיקה ולכן היא עמוסה מאוד בקיץ בנוסעי שיוט. מהנמל יוצאות הפלגות קצרות אל מגדלור המפרץ ואל מושבות אריות הים והקורמורנים, וההפלגות מבוטלות ברוח חזקה.

פארק לאומי כרבע שעה מערבה מאושואיה, שבו יערות לנגה, ביצות כבול ומפרצים שקטים. מסלול החוף הוא הליכה קלה ויפה של כשלוש שעות לאורך המים, מתאים גם למי שלא מטייל הרבה. כאן מסתיים הכביש הפאן אמריקאי, וזו נקודת הצילום המבוקשת בפארק.

מסעדת פירות ים פשוטה על שדרת מאיפו באושוואיה, מהכתובות המוכרות בעיר לסנטוליה - סרטן המלך של הים הדרומי. פירות ים ולכן לא כשר.

המחט הבלתי אפשרית של פטגוניה - צריח גרניט עם כובע קרח, שההיסטוריה של הטיפוס עליו מלאה במחלוקות. המסלול הקל מאל צ׳אלטן: כ-18 ק״מ שטוחים הלוך ושוב לאגם עם קרחונים צפים, ונוף על הצריח כשהוא נגלה.

המיצר שדרווין הפליג בו, בין ארגנטינה לצ׳ילה בקצה היבשת - שיט מאושואיה בין איים של אריות ים וקורמורנים, למגדלור לס אקלרר האדום-לבן ולפינגווינים באי מרטייו בעונה. הרים מושלגים מכל צד.

הרכבת הדרומית בעולם - קטע משוחזר מהמסילה שאסירי הכלא של אושואיה הניחו כדי להוביל עצים, בקרונות קטנים עם קיטור, לאורך נהר פיפו אל הפארק הלאומי טיירה דל פואגו. נסיעה של כשעה, עם הסבר על ההיסטוריה.

ההליכה של פטגוניה - 20 ק״מ הלוך ושוב מאל צ׳לטן לרגלי פיץ רוי, ההר שהגרניט שלו נצבע אדום בזריחה. שביל מתון ביער ולאורך נחל, ואז שעה של טיפוס תלול ללגונה ירוקה מול הקיר. יוצאים בחושך לזריחה; רוח, ומזג אוויר שנסגר בדקות.

אגם צר בין יערות לנגה וקרחונים תלויים, 37 ק״מ צפונית לאל צ׳לטן בדרך עפר - קצה הכביש בארגנטינה. שביל של שעה לקרחון הואמול עם תצפית על האגם, סירה לצד השני, ומשם מעבר הרים ברגל לצ׳ילה. השקט אחרי פיץ רוי.

יום שיט מפוארטו בנדרה בזרוע הצפונית של האגם הגדול - קרחוני אופסלה וספגציני, שקירותיהם גבוהים מפריטו מורנו, קרחונים צפים כחולים, ואפשרות לעלות באסטנסיה קריסטינה, חווה נטושה עם ג׳יפ לתצפית. הצד הפראי של לוס גלסיארס.

הקרחון (המתכווץ) מעל אושואיה - שביל של שעה וחצי מסוף הכביש או רכבל כיסאות בעונה, לקרקס קרח עם תצפית על העיר, תעלת ביגל ונאווארינו. ההליכה הקלה של סוף העולם, בלי סיור ובלי סירה; בקיץ שלג עד באמצע.

ההליכה הקלה של אושואיה - שעתיים ביער לנגה ובביצות טורף (בוץ!) לאגם ירוק-אזמרגד לרגלי קרחון אלבינו, עם סכרי בונים בדרך. חצי יום, בלי ציוד מיוחד, וכל האושואיים בסופי שבוע. עשרים דקות מהעיר בכביש 3 לצ׳ילה; מגפיים, ושמש שמחליפה גשם כל רבע שעה.

מאות ידיים בשבלונה על סלע - אדום, שחור, לבן, בני 9,000 שנה - ועדרי גואנקו וציידים, בקניון נהר פינטוראס במרכז סנטה קרוס. אתר מורשת עולמית, שמגיעים אליו מכביש 40 בדרך עפר, שעתיים מפריטו מורנו (העיירה). הפסקה ביום הנסיעה הארוך בין ברילוצ׳ה לאל צ׳לטן; שעה עם מדריך.

החווה הראשונה בטיירה דל פואגו, שהקים המיסיונר תומאס ברידג׳ס ב-1886 (ובנו כתב את ״הקצה האחרון של הארץ״) - בתים מאנגליה שהובאו בחלקים, מוזיאון של שלדי לווייתנים, ומהמזח סירה לאי עם פינגווינים שהולכים ביניהם. שעה וחצי מאושואיה על תעלת ביגל; יום של היסטוריה ופינגווינים.