פארו, טהימפו ופונאכה לישראליםParo, Thimphu & Punakha

הטיפוס מתחיל בחניון בגובה 2,600 מטר ומסתיים במנזר בגובה 3,120, ולוקח כשעתיים וחצי בעלייה. יש בית קפה באמצע הדרך עם הנוף הראשון אל המנזר, ומשם מדרגות שיורדות ועולות מול מפל. אסור להיכנס עם מצלמות וטלפונים ומפקידים אותם בכניסה. יוצאים בשבע בבוקר, לפני החום ולפני הקבוצות.

מבצר-מנזר מהמאה ה-17 שמשמש עד היום גם כמנהל המחוז וגם כמנזר פעיל, ומשקיף על עמק פארו כולו. אליו מגיעים דרך גשר עץ מקורה מעל הנהר, וזו הכניסה הצילומית. במרץ או באפריל נערך כאן פסטיבל הצֶצ׳ו של פארו עם ריקודי מסכות בחצר הפנימית.

מושב הממשלה, לשכת המלך והמנזר המרכזי, הכל בתוך מבנה לבן אחד עם גגות זהב על גדת נהר הווָנג צ׳ו. פתוח למבקרים רק אחרי סיום יום העבודה בימות החול, ובסופי שבוע לאורך היום. בערב מאירים אותו, וזה הצילום המוכר של טהימפו.

פסל בודהה מוזהב בגובה 51 מטר שיושב על גבעה מעל טהימפו, ובתוך גופו מאוחסנים למעלה ממאה אלף פסלוני בודהה קטנים. אפשר להיכנס לאולם שמתחתיו. הנוף מהרחבה משתרע על העמק כולו ועל העיר, וזו נקודת השקיעה הטובה בטהימפו.

מעבר הרים בגובה 3,100 מטר על הכביש מטהימפו לפונאכה, ובו 108 סטופות שנבנו ב-2004 לזכר חיילים שנפלו. בבוקר צלול רואים מכאן את רכס ההימלאיה המזרחי כולו, כולל גַנְגְקַר פוּנְסוּם - ההר הגבוה בעולם שמעולם לא טופס, כי טיפוס על פסגות מעל שישה אלפים אסור בבהוטן.

הדזונג היפה בבהוטן, שנבנה ב-1637 במפגש שני הנהרות פו צ׳ו ומו צ׳ו, ושימש כבירת הממלכה עד 1955. גשר תלוי מוביל אליו, ובחצרות הפנימיות עומדים עצי ג׳קרנדה שפורחים סגול באפריל. פונאכה נמוכה בהרבה מטהימפו והאקלים בה חמים - זה מורגש מיד.

עמק קרחוני רחב בגובה שלושת אלפים מטר, ומעליו מנזר מהמאה ה-17 של אסכולת הנינגמה. מנובמבר עד פברואר חונים כאן עגורים שחורי צוואר שנודדים מטיבט, והעמק הוא שמורה שבה כבלי החשמל הוטמנו באדמה כדי לא לסכן אותם. מסלול הליכה קל של שעתיים חוצה את קרקעית העמק.

שוק התוצרת הגדול בבהוטן, על גדת הוואנג צ׳ו בטהימפו, שאליו מביאים החקלאים צ׳ילי, גבינת דאטשי וסחורה מיובשת.

מקדש על גבעה בין שדות אורז ליד פונאקה, שנבנה למאמן המשוגע - הלאמה דרוקפה קונלי, שלימד באמצעות סקס ויין - ואליו עולות נשים לברכת פריון. הבתים בכפר בדרך מצוירים בפאלוסים ענקיים לגירוש רוחות. הליכה של חצי שעה בשדות.

מהמקדשים העתיקים בבהוטן, מהמאה השביעית - לפי המסורת אחד מ-108 מקדשים שהמלך הטיבטי סונגצן גמפו בנה ביום אחד כדי להכניע שדה. שני עצי תפוז שנושאים פרי כל השנה בחצר, וגלגלי תפילה סביב. בפאתי פארו, בדרך לקן הנמר.

מעבר הכביש הגבוה בבהוטן, כ-3,900 מ׳, בין פארו לעמק הא - אלפי דגלי תפילה ברוח, ובבקרים בהירים נוף על ג׳ומולהרי, ההר הקדוש, ועל רכס ההימלאיה. שעה מפארו; שבילים לאורך הרכס, ורודודנדרונים באביב.

חורבת מבצר מ-1649 בקצה עמק פארו, שנבנה לחגוג ניצחון על טיבט ונשרף ב-1951 - ומשוקם עכשיו. ברקע ג׳ומולהרי, הר קדוש בגובה 7,326 מ׳, ביום בהיר. עשרים דקות מעבר לקן הנמר, בכביש למעבר לטיבט; עצירה של תמונה ושקט.

הטאקין - החיה הלאומית של בהוטן, מין של ראש עז על גוף פרה, שלפי האגדה הקדוש המשוגע יצר משאריות ארוחה - בשמורת יער מעל טהימפו. היה גן חיות, והמלך שחרר את החיות; הן חזרו לעיר, אז נבנתה שמורה. חצי שעה, ורק כאן רואים אותן.

העמק שנפתח לתיירים רק ב-2002, מעבר למעבר צ׳לה לה מפארו - כפרים מסורתיים, שני מקדשים לבן ושחור מהמאה ה-7, שדות תפוחי אדמה, וכמעט אף תייר. שביל של יום עם רועי יאקים, ולינה בבית חווה. הבהוטן של הכפר; שעתיים מפארו בכביש הרים.

״הלב הרוחני של בהוטן״ - ארבעה עמקים במרכז המדינה עם המקדשים העתיקים ביותר (ג׳מבאי לחאקנג מ-659), מנזר קורג׳ה עם טביעת הגוף של גורו רינפוצ׳ה בסלע, גבינה ובירה שווייצריות שהקים מהגר, ושדות כוסמת. יום נסיעה מפונאקה, או טיסה; שלושה ימים שווים.

בירת בהוטן והעיר הגדולה במדינה, בעמק הרים. אין בה רמזורים, והתנועה במרכז מנוהלת בידי שוטר שעומד בתוך ביתן.

הדזונג הוותיק ביותר בבהוטן שנשמר בצורתו המקורית, מהמאה ה-17, בכניסה הדרומית לעמק טהימפו. כיום פועל בו בית ספר ללימודי דזונגקה.