פארו, טהימפו ופונאכהParo, Thimphu & Punakha
זהו המסלול המערבי של בהוטן, שבו עוברים כמעט כל המבקרים. פארו מחזיקה את שדה התעופה היחיד ואת מנזר קן הנמר שנצמד לצוק בגובה שלוש מאות מטר. שעה משם טהימפו, הבירה היחידה בעולם בלי רמזור, עם דזונג הממשלה ופסל בודהה ענק על הגבעה. מזרחה עוברים את מעבר דוצ׳ולה אל פונאכה החמימה, שבה יושב הדזונג היפה במדינה בין שני נהרות. מי שמאריך ממשיך לעמק פובג׳יקה.
הטיפוס מתחיל בחניון בגובה 2,600 מטר ומסתיים במנזר בגובה 3,120, ולוקח כשעתיים וחצי בעלייה. יש בית קפה באמצע הדרך עם הנוף הראשון אל המנזר, ומשם מדרגות שיורדות ועולות מול מפל. אסור להיכנס עם מצלמות וטלפונים ומפקידים אותם בכניסה. יוצאים בשבע בבוקר, לפני החום ולפני הקבוצות.
מבצר-מנזר מהמאה ה-17 שמשמש עד היום גם כמנהל המחוז וגם כמנזר פעיל, ומשקיף על עמק פארו כולו. אליו מגיעים דרך גשר עץ מקורה מעל הנהר, וזו הכניסה הצילומית. במרץ או באפריל נערך כאן פסטיבל הצֶצ׳ו של פארו עם ריקודי מסכות בחצר הפנימית.
מושב הממשלה, לשכת המלך והמנזר המרכזי, הכל בתוך מבנה לבן אחד עם גגות זהב על גדת נהר הווָנג צ׳ו. פתוח למבקרים רק אחרי סיום יום העבודה בימות החול, ובסופי שבוע לאורך היום. בערב מאירים אותו, וזה הצילום המוכר של טהימפו.
פסל בודהה מוזהב בגובה 51 מטר שיושב על גבעה מעל טהימפו, ובתוך גופו מאוחסנים למעלה ממאה אלף פסלוני בודהה קטנים. אפשר להיכנס לאולם שמתחתיו. הנוף מהרחבה משתרע על העמק כולו ועל העיר, וזו נקודת השקיעה הטובה בטהימפו.
מעבר הרים בגובה 3,100 מטר על הכביש מטהימפו לפונאכה, ובו 108 סטופות שנבנו ב-2004 לזכר חיילים שנפלו. בבוקר צלול רואים מכאן את רכס ההימלאיה המזרחי כולו, כולל גַנְגְקַר פוּנְסוּם - ההר הגבוה בעולם שמעולם לא טופס, כי טיפוס על פסגות מעל שישה אלפים אסור בבהוטן.
הדזונג היפה בבהוטן, שנבנה ב-1637 במפגש שני הנהרות פו צ׳ו ומו צ׳ו, ושימש כבירת הממלכה עד 1955. גשר תלוי מוביל אליו, ובחצרות הפנימיות עומדים עצי ג׳קרנדה שפורחים סגול באפריל. פונאכה נמוכה בהרבה מטהימפו והאקלים בה חמים - זה מורגש מיד.
עמק קרחוני רחב בגובה שלושת אלפים מטר, ומעליו מנזר מהמאה ה-17 של אסכולת הנינגמה. מנובמבר עד פברואר חונים כאן עגורים שחורי צוואר שנודדים מטיבט, והעמק הוא שמורה שבה כבלי החשמל הוטמנו באדמה כדי לא לסכן אותם. מסלול הליכה קל של שעתיים חוצה את קרקעית העמק.
שוק התוצרת הגדול בבהוטן, על גדת הוואנג צ׳ו בטהימפו, שאליו מביאים החקלאים צ׳ילי, גבינת דאטשי וסחורה מיובשת.
מצב הכשרות בפארו, טהימפו ופונאכה
אין בבהוטן מסעדה כשרה, חנות כשרה או בית חב״ד. המטבח המקומי בנוי על אורז אדום, ירקות וגבינה - המנה הלאומית אמה דאטשי היא פלפלים חריפים ברוטב גבינה - ולכן דווקא כאן קל יחסית להסתדר צמחוני. שומרי כשרות מגיעים עם מוצרים סגורים מהבית או מקטמנדו ומבקשים מהסוכנות לתאם מראש הכנת אוכל צמחוני בכלים נפרדים.
מידע פרקטי לישראלים
אין טיסות ישירות מתל אביב. דרוק אייר ובהוטן איירליינס הן היחידות שנוחתות בפארו (PBH), והחיבורים הנפוצים הם דרך דלהי, קטמנדו, בנגקוק או סינגפור. מספר הטיסות ביום קטן מאוד וכדאי להזמין חודשים מראש, במיוחד בעונת הפסטיבלים. שריינו לילה במקום החיבור, כי איחור בטיסה המקשרת יכול לעלות ביום שלם.
אי אפשר לטייל בבהוטן באופן עצמאי. כל תייר, כולל ישראלים, חייב אשרה שמונפקת דרך סוכנות מורשית או ישירות מול הרשות לתיירות, ומשלם היטב פיתוח בר-קיימא של 100 דולר לאדם ללילה - נכון להיום ובכפוף לשינויים - בנוסף לעלות הטיול עצמו. יש הנחות לילדים. הכניסה היחידה שאינה דורשת את ההיטב היא לאזרחי הודו. תכננו את התקציב סביב המספר הזה מהרגע הראשון.
נגולטרום בהוטני (BTN), צמוד אחד לאחד לרופי ההודי, ורופי הודי מתקבל בפועל בכל מקום. מחוץ להיטב היומי המחירים נמוכים: ארוחה, מוניות וקניות זולות מאוד. כספומטים יש בטהימפו ובפארו ולא הרבה מעבר לזה, וחלקם לא מקבלים כרטיסים זרים - הגיעו עם מזומן.
B-Mobile ו-TashiCell מכסות את הערים ואת הכביש הראשי בין פארו, טהימפו ופונאכה. בעמקים ובמסלולי ההליכה הקליטה נעלמת. סים תיירים נקנה בשדה התעופה או בטהימפו עם דרכון, והמדריך שלכם בדרך כלל מסדר את זה.
מזומן שולט. מלונות גדולים וחלק מהמסעדות בטהימפו מקבלים כרטיסים, אבל בכפרים, בשווקים ובמנזרים משלמים במזומן בלבד. אין בבהוטן שום תשתית כשרות. שימו לב שהעישון והמכירה של טבק מוגבלים בחוק, ושכניסה למנזרים מחייבת לבוש עם שרוולים ארוכים ורגליים מכוסות.
כל הטיולים כוללים נהג ורכב, וזו לא בחירה אלא הדרך שבה המדינה מתנהלת. הכבישים בין פארו, טהימפו ופונאכה טובים אך מתפתלים מאוד, וזמן הנסיעה כפול ממה שהמרחק מרמז. מי שסובל ממחלת דרכים צריך להצטייד. אין רכבות בבהוטן, ותחבורה ציבורית קיימת אבל לא מעשית לתיירים.