האי הצפוני של ניו זילנדNorth Island / Te Ika-a-Māui
האתר כבר מכסה את קווינסטאון ואת האי הדרומי. האי הצפוני הוא החצי השני, והוא שונה לגמרי: כאן נמצא הלב הגעשי של המדינה עם גייזרים, בריכות בוץ רותחות ואגמים תרמיים, כאן נמצאים רוב היישובים המאוריים והמקומות המרכזיים בהיסטוריה של המדינה, וכאן גם אתרי הצילום המוכרים ביותר של שר הטבעות. אפשר לחבר את שני האיים בטיול אחד ארוך או לעשות את הצפון בפני עצמו בשבוע עד עשרה ימים.
כפר מאורי חי באזור גיאותרמי ליד רוטורואה, שבו התושבים עדיין מבשלים במעיינות החמים. יש כאן גייזרים ובריכות רותחות וגם סיור בהדרכת תושבים. חשוב לזכור שאלה בתים של אנשים ולא תפאורה, ויש כללי התנהגות. ריח הגופרית חזק מאוד.
לא מפל גבוה אלא מפרץ צר שדרכו נדחס כל נהר הוואיקטו בעוצמה אדירה, בצבע תכלת חלבי. הצפייה מגשר וממסלול הליכה קצר וחינמי לאורך הנהר. עצירה של פחות משעה, אבל אחת המרשימות בדרך.
הפארק הלאומי הוותיק בניו זילנד, עם שלושה הרי געש פעילים ואגמים בצבע טורקיז מלאכותי כמעט. חציית טונגרירו היא מסלול יום של כתשעה עשר קילומטרים שדורש כושר, ציוד והסעה מתואמת בין שני הקצוות, והיא נסגרת תכופות במזג אוויר גרוע.
הכפר של ההוביטים, שנבנה מחדש כקבע בחווה פרטית באזור מאטאמאטה. נכנסים רק בסיור מודרך בתשלום גבוה, בקצב מוכתב ובלי אפשרות להסתובב חופשי. מי שלא אוהד של הסרטים ימצא כאן פחות ערך ממה שהמחיר מרמז. מזמינים מראש.
הר געש כמעט סימטרי לחלוטין שעומד בודד מול הים, אחד הנופים היפים בניו זילנד כשהוא נגלה. הבעיה היא שהוא מכוסה בעננים ברוב ימות השנה. יש מסלולי הליכה בכל הרמות למרגלותיו, והטיפוס לפסגה מסוכן ודורש ניסיון אלפיני.
המקום שבו נחתם ב-1840 ההסכם בין הכתר הבריטי לצ׳יפים המאוריים, המסמך המכונן והשנוי במחלוקת ביותר בהיסטוריה של המדינה. מרכז המבקרים מציג את שתי הגרסאות של ההסכם ואת הפערים ביניהן, וזה החלק המעניין באמת. במפרץ האיים שסביב יש גם שיט וחופים.
שוק שבועי על קו המים של ולינגטון ברחוב קייבל, שוק התוצרת ואוכל הרחוב המרכזי של העיר. כדאי לוודא את יום הפעילות לפני שמגיעים.
אולם דגים על קו המים ברובע ווינירד, שמשלב דלפקי דגים עם מסעדות.
מצב הכשרות בהאי הצפוני של ניו זילנד
הקהילה היהודית המאורגנת בניו זילנד קטנה ומרוכזת באוקלנד ובוולינגטון, ומחוץ להן אין באי הצפוני שום שירות כשרות שאפשר להתחייב עליו. הפתרון המעשי הוא קניות באוקלנד לפני היציאה לדרך, לינה עם מטבחון או קרוואן עם מטבח, ומוצרים ארוזים עם הכשר אוסטרלי או אמריקאי שנמצאים בסופרים הגדולים. בשר טלה, חזיר ופירות ים נפוצים מאוד בתפריטים המקומיים. תמיד יש לאמת טלפונית מול הקהילה באוקלנד לפני הנסיעה, כי המידע משתנה.
מידע פרקטי לישראלים
אין טיסות ישירות מישראל. הנסיעה כוללת לפחות שתי החלפות, לרוב דרך אסיה או דרך אוסטרליה, ולוקחת מעל עשרים וארבע שעות. נוחתים באוקלנד, שהיא נקודת ההתחלה של המסלול הזה.
ישראלים נכנסים בפטור מוויזה, אבל חייבים להוציא מראש אישור נסיעה אלקטרוני NZeTA (עלות של כ-17-23 דולר ניו-זילנדי) ולשלם את היטל התייר IVL (כ-35 NZD) - שניהם באותה בקשה, עד 24 שעות לפני הטיסה. האישור תקף לשנתיים ומאפשר שהיות של עד 90 יום.
דולר ניו-זילנדי (NZD).
eSIM או כרטיס מקומי (One NZ / Spark / 2degrees) - הקליטה טובה בערים ובכבישים ראשיים, אך נעלמת בפיורדים ובמסלולי ההליכה.
תשלום בכרטיס מקובל כמעט בכל מקום, כולל בדוכנים קטנים ובחניוני קמפינג. שימו לב לחוקי הביו-ביטחון המחמירים: אסור להכניס מזון, ציוד קמפינג מלוכלך או ציוד חקלאי בלי הצהרה.
רכב שכור או קרוואן הם הדרך המעשית. הנהיגה בצד שמאל, הכבישים ברובם חד-מסלוליים ומפותלים, וזמני הנסיעה ארוכים משמעותית ממה שמפות מראות. יש קווי אוטובוס בין הערים אבל הם לא מגיעים לרוב האתרים. תדלוק ומזון בפנים האי דלילים, אז לא מחכים לרזרבה.