מסקאט וצפון עומאן לישראליםMuscat & Northern Oman

אולם התפילה הראשי מכיל שישה אלפים מתפללים, ובו השטיח הארוג ביד השני בגודלו בעולם - 21 טון, ארבע שנות עבודה של 600 אורגות. פתוח למבקרים שאינם מוסלמים בשעות הבוקר בלבד, וקוד הלבוש נאכף בקפדנות: כתפיים וברכיים מכוסות, ונשים בכיסוי ראש.

רצועת טיילת לאורך הנמל הישן, עם בתים לבנים מצד אחד והרי גיר חשופים מהצד השני. השוק שנפתח ממנה הוא אחד השווקים המקורים הוותיקים בערב - סמטאות צרות עם לבונה, כסף, בדים ומטבחי קפה. השעה הנכונה היא אחרי חמש, כשהחום שוכך והמקומיים יוצאים.

ניזווא הייתה בירת עומאן במאה השביעית והמצודה שלה מהמאה השבע עשרה היא האתר המבוקר ביותר במדינה. המגדל העגול בקוטר 36 מטר נבנה כפלטפורמת תותחים והתצפית מראשו סוקרת את כל נווה המדבר. לצידה שוק תמרים וכסף, ובימי שישי בבוקר מתקיים שוק הבקר המסורתי.

מצודת חימר ענקית מהמאה השלוש עשרה, אתר המורשת העולמית הראשון של עומאן, שסביבה חומה באורך שנים עשר קילומטרים. השחזור נמשך עשרות שנים ורק ב-2012 היא נפתחה לקהל. בהלא נחשבת בפולקלור העומאני לעיר הכישוף, ומייצרים בה כלי חרס עד היום.

ההר הגבוה בעומאן, כשלושת אלפים מטר, ולמרגלותיו ואדי ע׳ול - קניון בעומק כאלף מטר שזכה לכינוי הקניון הגדול של ערב. מסלול המרפסת, שמוליך על מדף בקיר הקניון אל כפר נטוש, הוא ההליכה המפורסמת בעומאן ולוקח כארבע שעות הלוך ושוב. הכביש האחרון תלול ודורש רכב שטח.

הוואדי היפה בעומאן. מגיעים בסירה קטנה שחוצה את השפך, ומשם הולכים כארבעים דקות בין קירות סלע ובריכות מים ירוקות. בסוף המסלול שוחים דרך סדק צר במערה ומגיעים למפל תת קרקעי - הקטע הזה מחייב לשחות עם התיק על הראש או להשאיר אותו מאחור. לובשים בגד ים מתחת לבגדים ונועלים נעליים שנרטבות.

בולען גיר טבעי בגודל 50 על 70 מטר ובעומק כעשרים מטר, מלא במים בצבע טורקיז שהם תערובת של מי ים ומי מעיין. יש מדרגות אבן שיורדות למים ואפשר לשחות. הוא נמצא ממש ליד הכביש הראשי בין מסקאט לסור, ולכן זו עצירה קלה ולא טיול.

עיר נמל שהייתה מרכז הסחר הימי של עומאן עם זנזיבר והודו, ועד היום בונים בה ספינות דאו מעץ בשיטות המסורתיות. אפשר להיכנס למספנה ולראות את הבנייה. במרחק קצר משם, ברס אל ג׳ינז, נמצא אתר ההטלה הגדול של צבי ים ירוקים, וסיורי לילה מודרכים יוצאים אליו כל השנה.

שדה דיונות באורך כמאתיים קילומטרים, עם רכסים שמגיעים למאה מטר ומשנים גוון מכתום לאדום לאורך היום. לנים במחנה מדברי - חלקם בסיסיים וחלקם יוקרתיים - והפעילות היא גלישה על הדיונות, רכיבה על גמלים ושמי לילה בלי זיהום אור. הכניסה לחול היא רק ברכב שטח עם הורדת לחץ אוויר, ולא לבד.

אחת המסעדות העצמאיות הידועות במסקאט לבישול עומאני מסורתי, בגן עם ישיבה בסגנון מג׳לס. לא כשרה.

רמה בגובה 2,000 מ׳ בהרי חג׳ר, קרירה בעשרים מעלות מהמישור - טרסות של ורדים דמשקאיים (מי ורדים באפריל), רימונים ואפרסקים, כפרים נטושים על הצוק, ושבילים בין הכפרים לאורך התהום. רק ברכב שטח, בבדיקת משטרה בכניסה; מלונות על השפה.

כפר בוץ מדורג על מדרון הר, עם מטעי דקלים וטרסות בננה שמושקים בתעלות פלאג׳ עתיקות, ובתי אבן שהפכו לבתי הארחה - הכפר היפה בעומאן, ליד אל-חמרא. שביל בין הטרסות, וקפה עומאני על גג. לבוש צנוע; שעה מנזווה.

הוואדי הנגיש ביותר בעומאן - בריכות אזמרגד בין סלעים לבנים שהמים בהן זורמים כל השנה, שביל בטון עד הבריכה הראשונה ומסעדה, ואז טיפוס בין הסלעים לבריכות ריקות יותר ולמערה. בדרך לחולות ואהיבה; לבוש צנוע גם במים.

תשעה איים שמורה ימית שעה בסירה ממסקט - שוניות עם צבים ירוקים, כרישי לווייתן בסתיו, קרני ים, ומים בצבעים שלא מצפים מעומאן. שנורקל וצלילה ביום, נחיתה על החוף רק מחוץ לעונת הקינון. מסירות בברקה או ממסקט.

השכן של ואדי שאב, שרוב הסיורים מדלגים עליו - כביש צר שמטפס בין כפרים, מטעי בננה ובריכות ירוקות, עד מיבאם, כפר על צוק, ומשם ברגל. ט׳ מרכבים בקטע האחרון. שקט מוואדי שאב בהרבה, אותם מים. עשר דקות ממנו; חצי יום למי שכבר ראה את המפורסם.

כפר בוץ נטוש בין דקלים בכניסה לג׳בל אחדר - בתים בני שלוש קומות שהתמוטטו, מבצר בית א-רדידה משוחזר, ותעלת פלאג׳ (אתר מורשת עולמית) שעדיין זורמת בין הבתים ההרוסים. ״בריכת הבננות״. עשרים דקות מנזווה; חצי שעה בין קירות שהשמש מפרקת.

החוף שאלפי צבי ים ירוקים מטילים בו כל לילה, בקצה המזרחי של ערב - סיור מודרך בלילה ובזריחה עם רייינג׳רים, בלי אור ובלי צילום פלאש, לראות צבה חופרת ומטילה וגוזלים רצים לים. מרכז מבקרים ומלון. שעה מסור; יולי-ספטמבר שיא. חובה ללון קרוב.

ארמון הטקסים של סולטן עומאן במוסקט הישנה, עם עמודים כחולים וזהובים. הכניסה אינה אפשרית אך אפשר לצלם מהשער, ומשני צדיו מבצרים פורטוגזיים.