הערבה והגוביSteppe & Gobi
הטיול הקלאסי במונגוליה מתחיל באולן באטור עם המנזרים והכיכר, ממשיך מזרחה לפארק טרלג׳ ולפסל הענק של ג׳ינגיס חאן, ומשם דרומה למדבר גובי - קניון היולין אם, מצוקי באיאנזאג האדומים ודיונות חונגורין אלס. מי שיש לו שבועיים מוסיף את קרקורום, בירתו של ג׳ינגיס חאן, ואת אגם חובסגול בצפון. המרחקים עצומים, הכבישים לרוב לא סלולים, וכמעט כולם נוסעים עם נהג ורכב שטח.
המנזר הבודהיסטי הפעיל הגדול במונגוליה, והיחיד שהמשיך לפעול, ולו חלקית, גם בתקופה הקומוניסטית. במרכזו פסל מוזהב של אווָלוקיטֶשְׂוָורָה בגובה 26 מטר, שיחזור של פסל שנשדד ב-1938. מגיעים בבוקר לתפילת הנזירים - היא פתוחה למבקרים, בשקט ובלי צילום פנים.
הכיכר המרכזית של אולן באטור, עם ארמון הממשלה ופסל ישיבה ענק של ג׳ינגיס חאן בחזיתו. סביבה מרוכזים המוזיאון הלאומי, שהוא הדרך הטובה ביותר להבין את סיפור האימפריה המונגולית לפני שיוצאים לערבה, והאופרה. אפשר לכסות את כל מרכז העיר בהליכה מכאן.
ארבעים מטר של נירוסטה על גבעה בערבה, במקום שבו לפי המסורת מצא ג׳ינגיס חאן שוט זהב. מעלית ומדרגות מובילות מבפנים אל רעמת הסוס, ומשם מרפסת תצפית שמביטה ישירות בפני הפסל ועל הערבה מסביב. במתחם למטה יש מוזיאון קטן ואפשרות לירות בקשת מונגולית.
הטבע הנגיש ביותר מאולן באטור, כשעה וחצי נסיעה. עמק עם סלעי גרניט מעוגלים, ביניהם סלע הצב המפורסם, נחלים ויערות אורן, ומחנות גר לאורך הדרך. אפשר לצאת לרכיבה על סוסים מונגוליים, לטפס למנזר המדיטציה אריאפאלה ולישון בגר בלילה - זו ההיכרות הראשונה עם הערבה.
המנזר הבודהיסטי העתיק במונגוליה, שנבנה ב-1585 מאבני חורבותיה של קרקורום - בירת האימפריה של ג׳ינגיס חאן. חומה מרובעת שמקיפים אותה מאה ושמונה סטופות לבנות, ובתוכה שלושה מקדשים ששרדו את ההרס של 1937. קרקורום עצמה כמעט לא קיימת מעל פני הקרקע, וזה בדיוק החלק המפתיע בביקור.
קניון צר וגבוה בהרי גורוון סאיחאן, בלב מדבר גובי, שבו קרחון נחל שורד לעיתים עד תוך הקיץ - קרח במדבר. הליכה קלה של כשעה בכל כיוון לאורך הנחל בין קירות אנכיים, עם נשרי זקן וגרבילים בסלעים. אחד המקומות הקרירים במונגוליה גם באוגוסט.
מצוקי חול אדומים שבשקיעה נראים ממש בוערים, ובעיקר האתר שבו מצאה משלחת רוי צ׳פמן אנדרוז ב-1923 את קן ביצי הדינוזאורים הראשון שזוהה בעולם. אפשר להלך לאורך שפת המצוק ולרדת אל התחתית. שעת ההגעה הנכונה היא כשעה לפני השקיעה, ולא באמצע היום.
רצועת דיונות באורך כמאה ושמונים קילומטרים ובגובה שמגיע לשלוש מאות מטר, שנקראות הדיונות השרות בגלל הרעש העמוק שמשמיע החול כשהוא נשפך. הטיפוס לרכס לוקח כשעה קשה בחול, והירידה לוקחת שתי דקות. למרגלות הדיונות יש נחל ומשפחות רועים שמציעות רכיבה על גמלים.
אגם מים מתוקים ענק בצפון המדינה, קרוב לגבול רוסיה, שמחזיק כאחוז מכל מי המתוקים הנגישים בעולם ושקוף עד עומק של עשרות מטרים. סביבו יערות טייגה, מסלולי רכיבה על סוסים וקהילות צאטאן שמגדלות איילי צפון. הנסיעה מאולן באטור היא יום שלם או טיסה פנימית למורון, וזה חלק מהמחיר.
השוק הפתוח הענק של אולן בטור, מכונה "השוק השחור", מגרש המסחר המרכזי של העיר מדילים ועד רתמות סוסים.
מצב הכשרות בהערבה והגובי
אין במונגוליה מסעדה כשרה ואין חנות כשרה. יש בית חב״ד באולן באטור שמשרת קהילה קטנה ומטיילים, וכדאי ליצור איתו קשר מראש לגבי שבת וארוחות. מחוץ לעיר הבעיה חריפה: המטבח המונגולי בנוי כמעט כולו על כבש ובקר, ובמחנות גר מגישים מה שיש. מי ששומר כשרות יוצא לערבה עם שימורים, טונה, קרקרים ומוצרים סגורים מהסופרמרקטים הגדולים באולן באטור.
מידע פרקטי לישראלים
אין טיסות ישירות מתל אביב לאולן באטור (UBN). המסלולים הנפוצים הם דרך איסטנבול עם טורקיש, שמפעילה קו ישיר לאולן באטור, או דרך סיאול, פקין ומוסקבה. שדה התעופה נמצא כחמישים דקות מהעיר. טיסות פנים אל דלנזדגד שבגובי ואל מורון שליד אגם חובסגול חוסכות ימי נסיעה שלמים ושוות את המחיר.
ישראלים פטורים מאשרה לשהייה של עד 30 יום, במסגרת הסכם פטור הדדי. הדרכון צריך להיות בתוקף לפחות שישה חודשים מיום הכניסה. אין דרישות חיסון חובה, אבל בגלל המרחק מכל בית חולים מסודר ביטוח רפואי עם כיסוי לפינוי הוא לא המלצה אלא הכרח.
טוגרוג מונגולי (MNT), עם שער של אלפים בודדים לדולר. המדינה זולה מאוד לאוכל, ללינה ולתחבורה ציבורית, אבל הסיורים המאורגנים עם נהג ורכב שטח הם ההוצאה האמיתית ומחירם דומה למערב. כספומטים יש רק בערים, ומחוץ לאולן באטור ולערי המחוז עובדים במזומן בלבד - יוצאים לערבה עם מזומן לכל הטיול.
Unitel ו-Mobicom מכסות את הערים ואת הכבישים הראשיים. בערבה, במדבר ובהרים אין קליטה ברוב השטח, ולעיתים אין גם לאורך ימים שלמים. סים מקומי זול ונקנה בשדה התעופה. חברות טיולים רציניות נושאות טלפון לוויין, וזו שאלה שכדאי לשאול לפני שסוגרים.
באולן באטור כרטיסים מתקבלים במלונות, בסופרמרקטים ובמסעדות. מחוץ לעיר, במחנות הגר, בדוכני הדרך ואצל משפחות רועים, מזומן בלבד. אין במדינה שום תשתית כשרות. הבשר, בעיקר כבש ובקר, הוא מרכז המטבח המקומי כמעט בכל מנה, וצמחונים ושומרי כשרות צריכים לתכנן אוכל מראש.
למעשה כולם נוסעים עם נהג ורכב שטח או מיניוואן רוסי, ולא לבד. מחוץ לכביש אולן באטור-קרקורום כמעט אין כבישים סלולים, אין תמרורים ואין תחנות דלק לאורך מאות קילומטרים, וניווט עצמאי בערבה הוא סיכון אמיתי. יש רכבת בין אולן באטור לסיביר ולסין, אבל היא לא מגיעה לשום יעד טבע. בעיר עצמה הפקקים כבדים והמוניות זולות.