מרקש לישראליםMarrakesh / مراكش

הכיכר המרכזית של המדינה העתיקה ולב הפעילות של העיר, מוכרזת על ידי אונסק״ו כמורשת תרבות בלתי מוחשית. ביום היא בעיקר דוכני מיץ ומעבר, ואחרי רדת החשכה היא מתמלאת בדוכני אוכל, מספרי סיפורים, מוזיקאים ונחשונים. שווה לדעת ששני דברים כאן כרוכים בתשלום שלא תמיד מוצג מראש: צילום של אמן רחוב, וישיבה בדוכן. סוכמים מחיר לפני ולא אחרי.

המסגד הגדול של מרקש מהמאה השתים עשרה, והצריח שלו בגובה כשבעים מטר הוא נקודת הציון הבולטת של העיר ומשמש לניווט מכל כיוון. כמו ברוב מסגדי מרוקו, הכניסה פנימה אינה מותרת ללא מוסלמים, אבל הגנים שסביבו פתוחים לכולם והם מהמקומות הנעימים לשבת בהם בעיר, במיוחד לפני השקיעה כשהאבן מאדימה.

ארמון מהמאה התשע עשרה שנבנה עבור וזיר רב עוצמה, והוא ההדגמה הנגישה ביותר בעיר של אומנות הבנייה המרוקאית: תקרות ארז מצוירות, טיח מגולף, פסיפסי זליג׳ וחצרות פנימיות עם עצי הדר. הארמון ריק מרהיטים, מה שמפנה את תשומת הלב לחומרים עצמם. מתמלא מאוד בין אחת עשרה לשלוש, ולכן עדיף להגיע מיד עם הפתיחה.

מתחם קבורה מלכותי מסוף המאה השש עשרה שנחתם במשך מאות שנים ונפתח מחדש רק במאה העשרים, ולכן הקישוט בו נשמר במצב יוצא דופן. האולם המרשים ביותר הוא אולם שנים עשר העמודים, עם עמודי שיש איטלקי ותקרת ארז מגולפת. המתחם קטן והמעבר בין החדרים צר, כך שבשעות העומס נוצר תור ארוך למרות ששווה בסך הכול כחצי שעה בפנים.

חורבות ארמון ענק מהמאה השש עשרה שנבנה משיש, זהב ואוניקס ופורק כמעט כולו כמאה שנה אחר כך כדי לבנות ארמון אחר. מה שנשאר הוא חצר עצומה עם בריכות שקועות וחומות עפר גבוהות שעליהן מקננות חסידות, ואפשר לעלות על החומה לתצפית טובה על העיר ועל האטלס. זה מקום פתוח לגמרי בלי צל, ולכן לא כדאי להגיע אליו בשעות הצהריים.

בית מדרש איסלאמי מהמאה השש עשרה שהיה מהגדולים בצפון אפריקה, ופעל כמוסד לימודים עד שנות השישים של המאה העשרים. החצר המרכזית עם בריכת השיש, קירות הזליג׳ והכתובות המגולפות בגבס ובארז היא מהמקומות המצולמים בעיר, ומאחוריה מסדרונות של תאי מגורים זעירים לתלמידים. עבר שיפוץ מקיף ונפתח מחדש, וכיום מוגבל מספר המבקרים בו זמנית.

בית הכנסת ההיסטורי של המלאח, הרובע היהודי של מרקש, שהוקם על ידי מגורשי ספרד ופעיל עד היום. הוא בנוי סביב חצר פנימית כחולה־לבנה, ולצידו תצוגה קטנה על ההיסטוריה של יהודי העיר. הרובע עצמו, על הסמטאות והשוק שבו, נמצא בדרום המדינה ליד ארמון באהיה. הכניסה בתשלום סמלי, מומלץ ללבוש לבוש צנוע, וכדאי לוודא שעות מראש כי הן משתנות בשבתות ובחגים.

ארמון עירוני מהמאה התשע עשרה, אחיו הקטן והשקט של ארמון באהיה, שמשמש כיום מוזיאון לאריגה ולשטיחים מרוקאים. התצוגה מסבירה את ההבדלים בין מסורות האריגה של השבטים השונים, וזה הכלי הטוב ביותר להבין מה בעצם מוכרים לכם בשוק ולפי מה נקבע המחיר. הבניין עצמו, עם התקרות המצוירות והחצר, שווה את הביקור בפני עצמו, והוא ריק מאנשים ביחס לאתרים הגדולים.

גן שנטע הצייר הצרפתי ז׳אק מז׳ורל בשנות העשרים ונרכש מאוחר יותר על ידי איב סן לורן, ובו אוסף קקטוסים ובמבוק סביב ביתן בכחול קובלט עז שנקרא על שמו. הגן קטן, יפה מאוד ועמוס מאוד, ולכן הכרטיסים נמכרים לשעה קבועה ויש להזמין מראש. הוא נמצא בגליז, מחוץ למדינה העתיקה, כרבע שעה נסיעה מהכיכר.

רשת השווקים המקורים של המדינה, נמתחת צפונה מג׳מאע אל-פנא ומחולקת לפי מקצועות - תבלינים, צבעים, עור ומתכת.

הכיכר הפתוחה בתוך הסוקים, מוקפת דוכני תבלינים ורוקחי עשבים, וצמודה לסוק השטיחים.

העמק הירוק הקרוב ביותר למרקש, כשעה נסיעה אל האטלס הגבוה - כפרים ברבריים על המדרונות, מסעדות עם שולחנות בתוך הנחל, ומסטי פאטמה שביל של כשעה במעלה לשבעת המפלים. הבריחה של תושבי מרקש מהחום.

מטע זיתים ענק מהמאה ה-12 סביב בריכת מים ענקית, עם ביתן ירוק-גג ורקע של האטלס המושלג - התמונה הקלאסית של מרקש, בפאתי העיר. עצירה קצרה לשקיעה; לא גן פרחים, אלא מים, זיתים והרים.

המפלים הגבוהים במרוקו - נפילה של 110 מ׳ בשלוש מדרגות בין טחנות זיתים ומסעדות עם מרפסות, וקופי מקוק ברברי שיושבים על המעקות. יורדים בשביל לבריכות למטה, ורפסודות מתקרבות למפל. כשתיים וחצי שעות ממרקש; יום שלם.

אתר הסקי הגבוה באפריקה, 2,600 מ׳ באטלס הגבוה, שעה וחצי ממרקש - בחורף שלג ורכבל, בקיץ אחו של רועים, חריטות סלע פרהיסטוריות ומסלולי הליכה ברמה. תצפית על טובקאל ועל המישור למטה. להביא בגד חם גם ביולי.

מדבר סלעי בצבע חום-אפור חצי שעה ממרקש, שהפך לחלופה לסהרה למי שאין לו שלושה ימים - מחנות אוהלים מפוארים, גמלים, ערבי בדואים עם אש, ורוכבי טרקטורונים. האטלס עם שלג ברקע בחורף. לילה או ערב שקיעה; לא דיונות, אבל הכי קרוב שיש.

עיר נמל לבנה-כחולה על האטלנטי, שלוש שעות ממרקש - מדינה בתוך חומות פורטוגזיות, סקאלה עם תותחים מול הים, נמל דייגים כחול עם סרדינים על הגריל, נגרי עץ טויה, וגלישת רוח על החוף. הקהילה היהודית הייתה כאן פעם רוב; בית הכנסת סלאט לקהל שוחזר. רגוע ממרקש בכל דרך.

המסגד שממנו יצאה שושלת המווחידון במאה ה-12, בכפר בעמק נפיס באטלס - חורבה מונומנטלית של קשתות ומחראב מקושט, מהמסגדים הבודדים במרוקו שלא-מוסלמים נכנסים אליהם. נפגע ברעידת 2023 ובשיקום. שעתיים ממרקש בדרך למעבר טיזי נ׳טסט; עצירה של הרים והיסטוריה.