מרקשMarrakesh / مراكش
מרקש נוסדה במאה האחת עשרה למרגלות האטלס הגבוה, וחומות החמר האדומות שלה הן שנתנו לה את הכינוי העיר האדומה. הלב הוא המדינה העתיקה, רובע מוקף חומה שמוכרז כאתר מורשת עולמית, ובתוכו שווקים, ארמונות, מדרסות וריאדים שחזיתם אטומה לרחוב וחצרם פתוחה לשמיים. כיכר ג׳מאע אל פנא במרכזה משנה פנים לגמרי בין הבוקר לערב, וממנה מתפצלים השווקים לכל הכיוונים. בדרום המדינה נמצא המלאח, הרובע היהודי ההיסטורי של העיר, ובו בית הכנסת סלאת אל עזאמה שפעיל עד היום ובית העלמין היהודי הישן. מחוץ לחומות משתרעת גליז, העיר החדשה, עם השדרות הרחבות, בתי הקפה וגן מז׳ורל.
הכיכר המרכזית של המדינה העתיקה ולב הפעילות של העיר, מוכרזת על ידי אונסק״ו כמורשת תרבות בלתי מוחשית. ביום היא בעיקר דוכני מיץ ומעבר, ואחרי רדת החשכה היא מתמלאת בדוכני אוכל, מספרי סיפורים, מוזיקאים ונחשונים. שווה לדעת ששני דברים כאן כרוכים בתשלום שלא תמיד מוצג מראש: צילום של אמן רחוב, וישיבה בדוכן. סוכמים מחיר לפני ולא אחרי.
.jpg/500px-Marokko0112_(retouched).jpg)
המסגד הגדול של מרקש מהמאה השתים עשרה, והצריח שלו בגובה כשבעים מטר הוא נקודת הציון הבולטת של העיר ומשמש לניווט מכל כיוון. כמו ברוב מסגדי מרוקו, הכניסה פנימה אינה מותרת ללא מוסלמים, אבל הגנים שסביבו פתוחים לכולם והם מהמקומות הנעימים לשבת בהם בעיר, במיוחד לפני השקיעה כשהאבן מאדימה.
ארמון מהמאה התשע עשרה שנבנה עבור וזיר רב עוצמה, והוא ההדגמה הנגישה ביותר בעיר של אומנות הבנייה המרוקאית: תקרות ארז מצוירות, טיח מגולף, פסיפסי זליג׳ וחצרות פנימיות עם עצי הדר. הארמון ריק מרהיטים, מה שמפנה את תשומת הלב לחומרים עצמם. מתמלא מאוד בין אחת עשרה לשלוש, ולכן עדיף להגיע מיד עם הפתיחה.
מתחם קבורה מלכותי מסוף המאה השש עשרה שנחתם במשך מאות שנים ונפתח מחדש רק במאה העשרים, ולכן הקישוט בו נשמר במצב יוצא דופן. האולם המרשים ביותר הוא אולם שנים עשר העמודים, עם עמודי שיש איטלקי ותקרת ארז מגולפת. המתחם קטן והמעבר בין החדרים צר, כך שבשעות העומס נוצר תור ארוך למרות ששווה בסך הכול כחצי שעה בפנים.
חורבות ארמון ענק מהמאה השש עשרה שנבנה משיש, זהב ואוניקס ופורק כמעט כולו כמאה שנה אחר כך כדי לבנות ארמון אחר. מה שנשאר הוא חצר עצומה עם בריכות שקועות וחומות עפר גבוהות שעליהן מקננות חסידות, ואפשר לעלות על החומה לתצפית טובה על העיר ועל האטלס. זה מקום פתוח לגמרי בלי צל, ולכן לא כדאי להגיע אליו בשעות הצהריים.
.jpeg/500px-Coranic_School_(106589859).jpeg)
בית מדרש איסלאמי מהמאה השש עשרה שהיה מהגדולים בצפון אפריקה, ופעל כמוסד לימודים עד שנות השישים של המאה העשרים. החצר המרכזית עם בריכת השיש, קירות הזליג׳ והכתובות המגולפות בגבס ובארז היא מהמקומות המצולמים בעיר, ומאחוריה מסדרונות של תאי מגורים זעירים לתלמידים. עבר שיפוץ מקיף ונפתח מחדש, וכיום מוגבל מספר המבקרים בו זמנית.
בית הכנסת ההיסטורי של המלאח, הרובע היהודי של מרקש, שהוקם על ידי מגורשי ספרד ופעיל עד היום. הוא בנוי סביב חצר פנימית כחולה־לבנה, ולצידו תצוגה קטנה על ההיסטוריה של יהודי העיר. הרובע עצמו, על הסמטאות והשוק שבו, נמצא בדרום המדינה ליד ארמון באהיה. הכניסה בתשלום סמלי, מומלץ ללבוש לבוש צנוע, וכדאי לוודא שעות מראש כי הן משתנות בשבתות ובחגים.
.jpg/500px-Dar_Si_Said_1462_(retouched).jpg)
ארמון עירוני מהמאה התשע עשרה, אחיו הקטן והשקט של ארמון באהיה, שמשמש כיום מוזיאון לאריגה ולשטיחים מרוקאים. התצוגה מסבירה את ההבדלים בין מסורות האריגה של השבטים השונים, וזה הכלי הטוב ביותר להבין מה בעצם מוכרים לכם בשוק ולפי מה נקבע המחיר. הבניין עצמו, עם התקרות המצוירות והחצר, שווה את הביקור בפני עצמו, והוא ריק מאנשים ביחס לאתרים הגדולים.
גן שנטע הצייר הצרפתי ז׳אק מז׳ורל בשנות העשרים ונרכש מאוחר יותר על ידי איב סן לורן, ובו אוסף קקטוסים ובמבוק סביב ביתן בכחול קובלט עז שנקרא על שמו. הגן קטן, יפה מאוד ועמוס מאוד, ולכן הכרטיסים נמכרים לשעה קבועה ויש להזמין מראש. הוא נמצא בגליז, מחוץ למדינה העתיקה, כרבע שעה נסיעה מהכיכר.
רשת השווקים המקורים של המדינה, נמתחת צפונה מג׳מאע אל-פנא ומחולקת לפי מקצועות - תבלינים, צבעים, עור ומתכת.
הכיכר הפתוחה בתוך הסוקים, מוקפת דוכני תבלינים ורוקחי עשבים, וצמודה לסוק השטיחים.
מצב הכשרות במרקש
מרקש היא אחת הערים הבודדות במרוקו שבהן קיימת עדיין תשתית יהודית פעילה. במלאח פועל בית הכנסת סלאת אל עזאמה, ובעיר יש קהילה קטנה ובית עלמין יהודי היסטורי. בשנים האחרונות קיימת בעיר גם פעילות שמכוונת למבקרים יהודים, כולל אפשרויות לאוכל בהשגחה, אבל היקף הפעילות והזמינות משתנים מאוד לפי העונה ולפי המצב האזורי, ולכן אין להסתמך על אף מסעדה או שירות בלי לתאם ישירות ומראש מול הקהילה או מול בית חב״ד המקומי. הכלל הפרקטי הוא לתאם הכול לפני הנחיתה ולא להניח שמשהו פתוח כשמגיעים. במטבח המרוקאי עצמו יש כמה נקודות שדורשות תשומת לב: הטג׳ין הבסיסי בנוי סביב בשר כבש או עוף שאינו בהשגחה, מרק החריירה מכיל לעיתים קרובות ציר בשר, וגם מנות שנראות צמחוניות מבושלות באותם כלים. הצד הנוח הוא שהשווקים מלאים בפירות, בירקות, בזיתים, בתמרים ובאגוזים, ובסופרמרקטים הגדולים בגליז יש מוצרים ארוזים עם רכיבים מסומנים, כך שמי שמגיע עם מוצרי יסוד בהשגחה מישראל מסתדר היטב.
מידע פרקטי לישראלים
ממרקש יש שדה תעופה בינלאומי, מנארה, כרבע שעה נסיעה מהמדינה העתיקה. הזמינות של טיסות ישירות מישראל השתנתה יותר מפעם אחת בשנים האחרונות בעקבות התפתחויות אזוריות, ולכן חובה לבדוק את המצב העדכני מול חברת התעופה ומול הגורמים הרשמיים לפני שקונים כרטיס, ולא להסתמך על מה שהיה נכון בעונה קודמת. החלופה הרגילה היא קונקשן באירופה, בדרך כלל דרך איסטנבול, מדריד, פריז או רומא. שווה לדעת שנסיעה מהשדה למדינה מסתיימת לרוב בשער החומה בלבד, כי לרכב אין גישה לסמטאות, וריאדים שולחים בדרך כלל עגלה שתאסוף את המזוודות.
מדיניות הכניסה לבעלי דרכון ישראלי השתנתה יותר מפעם אחת בשנים האחרונות בעקבות התפתחויות אזוריות, ולכן אין להסתמך על מידע מבלוגים או מטיולים קודמים. יש לוודא את המצב העדכני מול הגורמים הרשמיים ומול חברת התעופה לפני רכישת כרטיסים, ולבדוק גם את המלצות הנסיעה של משרד החוץ הישראלי. הדרכון צריך להיות בתוקף לחצי שנה לפחות.
דירהם מרוקאי. זהו מטבע סגור שאסור להוציא ממנו כמויות גדולות מהמדינה, ולכן ממירים בתוך מרוקו ומחליפים בחזרה לפני הטיסה. כספומטים זמינים בערים ובעיירות הגדולות, אך בכפרי האטלס ובמדבר יש להגיע עם מזומן.
Maroc Telecom, Orange ו-Inwi מכסות היטב את הערים ואת הכביש הראשי. הכיסוי בעמקי האטלס ובחלקי המדבר חלקי, וכדאי להוריד מפות לשימוש לא מקוון.
הערים הגדולות מקבלות כרטיסי אשראי במלונות ובמסעדות, אך השווקים, המוניות, הריאדים הקטנים והדרום הם עולם של מזומן. מומלץ להחזיק שטרות קטנים ולתאם מחיר מראש בכל שירות.
בתוך המדינה העתיקה הולכים ברגל, אין ברירה אחרת: הסמטאות צרות מכדי רכב ורוב הכתובות אינן מסומנות. אפליקציית ניווט עוזרת חלקית בלבד, ולכן שווה לשמור צילום של סימן היכר ליד הריאד. מחוץ לחומות נוסעים במונית פטיט טקסי בצבע בז׳; המונה כמעט אף פעם לא מופעל, ולכן סוגרים מחיר לפני הכניסה לרכב. יש גם אוטובוסים עירוניים ואפליקציות הסעה שעובדות בעיר. לטיולי יום לאטלס או לעמקים מזמינים נהג או סיור מאורגן, כי לא כדאי לנהוג עצמאית בפעם הראשונה במרוקו. עגלות סוסים בכיכר הן חוויה תיירותית שמחירה נסגר מראש ובמיקוח.