האלפים היפניים日本アルプス
רכס הרים שחוצה את מרכז האי הונשו, ולמרגלותיו כמה מהמקומות שנשארו הכי קרובים ליפן הישנה: טקיאמה עם רובע בתי הסוחרים מתקופת אדו, קנזאווה שלא הופצצה במלחמה ולכן שימרה רבעי גיישות וסמוראים שלמים, טירת מאצומוטו שהיא אחת מ-12 טירות המקור ששרדו, וכפרי תחנה על דרך נאקאסנדו העתיקה. באמצע, עמק הרים אלפיני ומעיינות חמים שאליהם יורדים גם קופי מקוק.
אחת משתים עשרה הטירות ביפן ששרדו במקור ולא שוחזרו מבטון, ומכונה ״עורב שחור״ בשל החיפוי הכהה. נבנתה בשלהי המאה ה-16 ועומדת בתוך חפיר עם רקע של רכס ההרים. העלייה בתוך הצריח היא על מדרגות עץ מקוריות תלולות במיוחד, כמעט סולמות, ובלי מעקה נוח - לא מתאים לכל אחד, ויש להוריד נעליים ולסחוב אותן. בשעות עומס יש תור ארוך לצריח, ובאביב הפריחה סביב החפיר מוסיפה עוד קהל.
עיירה בהרי הידה עם סאנמאצ׳י סוג׳י, רובע בתי סוחרים וחנויות סאקה מעץ כהה מתקופת אדו ששרד שלם. יש בה גם ג׳ין-יה, בניין הממשל היחיד מהתקופה ההיא שנותר ביפן, ושוקי בוקר יומיים על גדת הנהר. הרובע ההיסטורי קטן מאוד וניתן לכיסוי בשעתיים, ובאמצע היום הוא צפוף מאוד באוטובוסים; בבוקר מוקדם ובערב הוא שקט לגמרי. משמשת בסיס טוב לאזור כולו.
אחד משלושת הגנים הגדולים של יפן, שנבנה לאורך דורות בידי בית מאדה שליד טירת קנזאווה. בריכות, גשרים, פנס אבן מפורסם ונוף מוגבה על העיר. בחורף קושרים חבלים בצורת חרוט לעצי האורן כדי להגן מפני משקל השלג, וזו התמונה הידועה של המקום. קנזאווה עצמה לא הופצצה במלחמה, ולכן בקרבת הגן שרדו רובע הגיישות היגאשי צ׳איה ורובע הסמוראים נגמאצ׳י. הגן פתוח בשעות מוקדמות בכניסה חופשית לפני שעת הפתיחה הרשמית.
עמק הרים בגובה כ-1,500 מטר בלב הפארק הלאומי צ׳ובו-סנגאקו, עם נהר אזוסה צלול, גשר קאפה והפסגות המושלגות של הוטאקה מעליו. מסלולי הליכה נוחים לאורך הנהר לבריכת טאישו ולביצת מיושין, לצד מסלולי טיפוס רציניים למטיבי לכת. רכבים פרטיים אסורים לחלוטין: מגיעים בשאטל או במונית מהחניות בסאוונדו או בהיראיו. העמק סגור מאמצע נובמבר עד אמצע אפריל, ובעונת השיא הוא עמוס מאוד.
המקום שבו קופי מקוק יפניים יורדים לבריכת מעיין חם ומשתכשכים בה, תמונה שמזוהה עם יפן החורפית. חשוב לדעת שמהחניה יש הליכה של כ-1.6 קילומטרים בשביל יער, שבחורף מושלג וחלקלק ודורש נעליים מתאימות. הקופים חופשיים ולא כלואים, כך שנוכחותם במים אינה מובטחת, ובימים חמים הם לרוב לא נכנסים. אין להאכיל, לגעת או להסתכל ישירות בעיניים. הכי כדאי בינואר-פברואר.
מקדש בודהיסטי מהמאה השביעית בלב נגאנו, ואחד מאתרי העלייה לרגל החשובים ביפן, בין השאר משום שהוא קדם לפילוג לכתות ומקבל את כולם. האולם הראשי הוא אוצר לאומי ענק מעץ. מתחתיו יש מנהרה חשוכה לחלוטין שבה מחפשים במישוש מפתח על הקיר - טקס פופולרי שאינו מתאים לסובלים מקלאוסטרופוביה. טקס בוקר יומי לפני הזריחה, פתוח למבקרים. הרחוב שמוביל אליו מלא חנויות ומסעדות.
כפר תחנה על דרך נאקאסנדו, שקישרה בין אדו לקיוטו, ואחד הראשונים ביפן שעברו שימור קפדני: כבלי חשמל הוסתרו, שלטים מודרניים הוסרו ורכבים אסורים בשעות היום. מכאן יוצא מסלול הליכה מפורסם באורך כשמונה קילומטרים דרך היער והמעבר אל מאגומה-ג׳וקו, שלוקח כשלוש שעות ומסומן היטב; יש שירות העברת כבודה בין הכפרים. תשתית הלינה היא בעיקר מינשוקו משפחתיות עם חדרי טטאמי משותפים.
שוק בוקר לאורך נהר המיאגאווה בעיר העתיקה של טקאיאמה, עם תוצרת מקומית, חמוצים ומלאכת יד.
מצב הכשרות בהאלפים היפניים
אין תשתית כשרה באלפים היפניים. הקהילות היהודיות ביפן נמצאות בטוקיו, שם יש בית כנסת, חב״ד ומסעדה כשרה וכן חנות מוצרים, ובקובה; זו הנקודה להצטייד לפני שיוצאים לאזור ההררי, ורצוי לתאם מראש בטלפון. הקושי המרכזי במטבח היפני אינו בשר אלא דאשי, ציר דגים ובוניטו, שנמצא כמעט בכל מרק, רוטב ותבשיל ירקות וגם במיסו ובאודון - כך שגם מנות שנראות צמחוניות אינן. אלטרנטיבה טובה היא שוג׳ין ריורי, המטבח הבודהיסטי הצמחוני של המקדשים, שמוגש בכמה מקדשים ובלינות מקדש ואינו משתמש בדאשי דגים; יש לוודא זאת מראש בכל מקום. בקונביני ובסופרמרקטים אפשר להסתדר עם אורז, פירות, אצות, ביצים ומוצרים ארוזים, אך קריאת תוויות ביפנית קשה - אפליקציית תרגום מצלמה עוזרת מאוד. שקלו להביא אוכל יבש מהארץ.
מידע פרקטי לישראלים
טיסות ישירות מתל אביב לטוקיו (NRT או HND), וממנה שינקנסן לנגאנו כשעה ורבע או לקנזאווה כשעתיים וחצי. אפשר גם לנחות באוסקה (KIX) ולעלות צפונה. מי שנכנס בטוקיו ויוצא באוסקה חוסך נסיעה חוזרת ומסיים את המסלול קרוב לקיוטו.
ישראלים פטורים מוויזה ליפן לשהות תיירותית של עד 90 יום. הדרכון צריך להיות בתוקף, ובביקורת הגבולות עשויים לבקש כרטיס חזור ואישור מקום לינה.
ין יפני (JPY). יפן עדיין מזומן-ידידותית מאוד: כדאי להחזיק מזומן לדוכנים, מקדשים ומסעדות קטנות.
eSIM נוח וזמין (יש חבילות ייעודיות ליפן), או כרטיס תייר של Softbank/Docomo/au בשדה התעופה. יש גם מכשירי Pocket WiFi להשכרה.
כרטיסי אשראי מקובלים ברשתות, בקניונים ובמלונות; במקומות קטנים ובתחבורה ציבורית עובדים בעיקר עם מזומן או עם כרטיס IC נטען (Suica/Pasmo).
זה אזור שבו כרטיס ה-JR Pass הארצי מכסה רק חלק מהדרך, ולכן שווה לבדוק כרטיסים אזוריים כמו Takayama-Hokuriku או Alpine-Takayama-Matsumoto לפני שקונים. אוטובוסים בין-עירוניים מחברים את טקיאמה לקנזאווה ולמאצומוטו והם מהירים יותר מהרכבת, אך יוצאים מעט פעמים ביום וחייבים הזמנת מקום מראש. לקמיקוצ׳י מגיעים בשאטל בלבד. השכרת רכב אפשרית ונוחה לאזור הכפרי, אך זכרו שנוסעים בצד שמאל, שבחורף דרושים צמיגי שלג, ושכמה מעברי הרים נסגרים בשלג. תכננו כל מעבר מראש, אלתור כאן עולה שעות.