ארץ התה והחוף הדרומיHill Country & South Coast
החלק השני של סרי לנקה מתחיל בהרי התה: רמות בגובה 1,800 מטר, קרירות ומעורפלות, מכוסות מטעים ירוקים שהבריטים נטעו במאה ה-19, ורכבת ישנה שחוצה אותן על גשרי אבן. משם יורדים דרומה לפארקי הספארי ולחוף, שם יש עיר מבוצרת הולנדית בגאלה, מפרצי דקלים וצפייה בלווייתנים כחולים. המעבר מקור הררי לחום טרופי לוקח שלוש שעות נסיעה.
עיירת הרים בין מטעי תה, נקודת הסיום של נסיעת הרכבת המפורסמת. מסביבה מסלולי הליכה קצרים לפסגת אלה רוק וללייטל אדמס פיק, וגשר תשע הקשתות מתקופת הבריטים.
עיירה בגובה 1,900 מטר שנבנתה כנופש בריטי, עם בתי אבן, מגרש מרוצי סוסים ומטעי תה מסביב. אפשר לבקר במפעל תה פעיל ולראות את התהליך. קר בלילה, להביא סוודר.
רמה פתוחה בגובה 2,100 מטר עם מסלול מעגלי של כתשעה קילומטרים אל "קצה העולם", מצוק בגובה 870 מטר. יש לצאת לפני 7:00, אחרי 9:00 הערפל סוגר את התצפית כמעט מדי יום.
הפארק הטוב באי לצפייה בפילי בר: שטח פתוח ולא מיוער, עדרים גדולים לאורך כל השנה, והרבה פחות ג׳יפים מאשר ביאלה. סמוך לו מרכז גמילה לפילים יתומים.
הפארק המפורסם באי, עם אחת מצפיפויות הברדלסים הגבוהות בעולם, וגם פילים, תנינים ודובי עצלן. הבלוק הראשי עמוס בג׳יפים והפארק סגור בדרך כלל בספטמבר-אוקטובר.
עיר מבוצרת שבנו ההולנדים במאה ה-17 על לשון יבשה, ובתוכה רחובות קולוניאליים, מסגד, כנסייה ובתי בוטיק. הליכה על החומה לפני השקיעה היא הדבר לעשות כאן.
מפרץ דקלים בחוף הדרומי ונמל היציאה להפלגות צפייה בלווייתנים כחולים, בעיקר בדצמבר-אפריל. הים כאן אינו רגוע תמיד ויש זרמים, לשחות רק היכן שמסומן.
מרכז המבקרים של מטע לבוקלי בדרך לנוארה אליה, בלב אזור התה הגבוה של סרי לנקה, לצד בית החרושת של המטע.
מצב הכשרות בארץ התה והחוף הדרומי
אין כשרות באזור. בית חב"ד בקולומבו הוא הכתובת היחידה במדינה ויש ליצור קשר מראש. בחוף הדרומי ובאזור התה יש נוכחות ישראלית קיצית אך לא מערך מסודר ולא הכשר. במטבח המקומי הבסיס הצמחוני נוח - אורז, קארי עדשים, ירקות בקוקוס, רוטי ופירות - אבל שבבי דג מיובש ורוטב דגים נוכחים בהרבה תבשילים שנראים צמחוניים, ובחוף הדרומי הדגש הוא ממילא על דגים ופירות ים. חשוב לשאול ספציפית על מאלדיב פיש. בסופרמרקטים בקולומבו ובגאלה יש מוצרים ארוזים עם הכשר בינלאומי.
מידע פרקטי לישראלים
נוחתים בקולומבו. משם לאזור ההררי נוסעים כארבע עד חמש שעות ברכב, או לוקחים רכבת לקנדי ומשם את קו ההרים. לחוף הדרומי יש כביש מהיר שמקצר את הנסיעה לגאלה לכשעתיים.
ישראלים נדרשים לאישור כניסה אלקטרוני מסוג ETA לפני הטיסה, שנרכש באתר הרשמי של רשות ההגירה. התנאים והאגרות משתנים לעיתים קרובות ויש לבדוק את האתר הרשמי סמוך לנסיעה. חשוב להיזהר מאתרי תיווך המציגים עצמם כרשמיים וגובים תוספת.
רופי סרי לנקי (LKR). שער החליפין השתנה מאוד בשנים האחרונות, כדאי לבדוק לפני. המרה נוחה בבנקים ובשדה התעופה.
כרטיס SIM מקומי (Dialog / Mobitel) זול מאוד ונרכש בדלפק בשדה התעופה עם דרכון. קליטה טובה בערים ולאורך הכבישים הראשיים, חלשה בפארקים ובהרים.
כרטיסי אשראי מתקבלים במלונות, במסעדות גדולות ובחנויות בקולומבו ובגאלה. מחוץ לזה, ובעיקר לטוק-טוק, לשווקים, לכניסות לאתרים קטנים ולטיפים, צריך מזומן. כדאי להחזיק שטרות קטנים.
רכב עם נהג הוא שוב הפתרון המעשי, במיוחד לפארקים שבהם ממילא צריך ג׳יפ מקומי בכניסה. את קטע הרכבת קנדי-נאנו אויה-אלה כדאי לעשות ברכבת ולתאם שהנהג יאסוף בתחנה. לאורך החוף הדרומי הרכבת הישנה איטית אך ציורית וזולה מאוד. הזמנת כרטיסי מחלקה שמורה מראש היא ההבדל בין נסיעה נהדרת לשש שעות בעמידה.