קניון קולקה ואגם טיטיקקה לישראליםCañón del Colca y Lago Titicaca

חרוט געש כמעט מושלם שמתנשא מעל אראקיפה ונראה כמעט מכל פינה בעיר. הטיפוס עצמו דורש מדריך, ציוד ולילה בהר, ולא מתאים למי שלא התאקלם.

רמה גבוהה וחשופה בדרך מאראקיפה לקולקה, עם עדרי ויקוניה, אגמי מלח והרי געש באופק. הכביש חוצה נקודות גבוהות במיוחד, וכדאי לעצור בהדרגה.

העיירה הראשית בכניסה לעמק קולקה, ונקודת הלינה של רוב המטיילים. פשוטה ותועלתנית, אבל ממנה יוצאים כל המסלולים והיא הנקודה הטובה להתאקלם בה לפני שממשיכים.

קניון עמוק במיוחד עם מדרגות חקלאיות עתיקות במורדות וכפרים קטנים לאורכו. הנקודות המשקיפות נגישות ברכב, אבל ירידה אל תוך הקניון היא טיול תובעני של יומיים לפחות.

מגדלי קבורה אבן גליליים על חצי אי שמעל אגם, מתרבות שקדמה לאינקה. אתר פתוח וחשוף מאוד לרוח ולשמש, כובע והרבה מים חובה.

העיר שעל שפת אגם טיטיקקה ונקודת היציאה לשייטים לאיים. העיר עצמה לא יפה במיוחד ונמצאת בגובה רב, כך שהלילה הראשון בה מורגש.

השוק המקורה המרכזי של ארקיפה במרכז ההיסטורי, ידוע בשורת המיצים, בגבינות ובדלפקי האוכל המבושל.

אחת הפיקנטריות המסורתיות הידועות בארקיפה, עם הרפרטואר הארקיפני הקלאסי כמו רוקוטו רלנו ואדובו. לא כשרה.

עשרות איים מלאכותיים מקני טוטורה שצפים על טיטיקאקה, שבנו בני האורוס כדי לברוח מהאינקה - בתים, סירות ואפילו האדמה מקנים, שמוסיפים כל שבועיים. תיירותי לגמרי אבל אמיתי; חצי שעה בסירה מפונו, בדרך לטקילה.

אי בטיטיקאקה שבו הגברים סורגים והנשים אורגות, במסורת שנרשמה כמורשת עולמית - כובע שמספר אם הגבר נשוי, קהילה שמנהלת את התיירות בעצמה, וטרסות מעל מים כחולים בגובה 3,800 מ׳. שלוש שעות בסירה מפונו; לינה אצל משפחות.

האי השני של הצד הפרואני של טיטיקקה, בלי מלונות ובלי רכבים - לינה אצל משפחות קצ׳ואה, מקדשים פרה-אינקאיים על שתי הפסגות (פאצ׳אטאטה ופאצ׳אמאמה), ושקיעה מ-4,000 מ׳ על האגם. ערב עם ריקודים בבגדים מסורתיים; שלוש שעות בסירה מפונו, לילה אחד.

ספינת קיטור ברזל מ-1862 שהובאה מאנגליה בחלקים על גב פרדים במעלה האנדים, והורכבה בפונו אחרי שש שנים - היום מוזיאון צף ומלון קטן ליד מלון סונסטה. המנוע הוחלף במנוע שרץ על צואת לאמות מיובשת. סיפור ההנדסה המוזר של האגם.

התצפית שבה הקונדורים מתרוממים מקניון קולקה בזרמי הבוקר - במרחק מטרים, מוטת כנפיים של שלושה מטרים, מעל תהום של 1,200 מ׳. בין שמונה לעשר בבוקר הם עולים; אחר כך נעלמים. עמוס באוטובוסים, ועדיין אחד הרגעים של פרו. שעה מצ׳יוואי.

הכפר בקצה הכביש של קולקה, שממנו יורדים לנווה סנגאלה - כיכר עם כנסייה, נשים בכובעים רקומים של הקבאנה (שונים מהקולאגואה עם הכובעים הלבנים בצד השני), טרסות פרה-אינקאיות, וסופרים אחדים. הבסיס לטרקים, שעה מקרוס דל קונדור; לילה כאן במקום בצ׳יוואי.

עיר בתוך עיר - 20 אלף מ״ר של רחובות, כיכרות ותאים בצבעי אדום וכחול, שנזירות מהמשפחות העשירות של ארקיפה חיו בהם עם משרתות מ-1579 ועד 1970, כשהמנזר נפתח. סמטאות עם שמות של ערים ספרדיות, גרניום, ואור של האנדים. שעתיים בלי להרגיש; בערב מואר בנרות.

כיכר עם קשתות של אבן סילר לבנה שדרכן מסגרים את הר הגעש מיסטי - התצפית של ארקיפה, בשכונה שקטה של סמטאות, כנסייה מ-1750 ופיקנטריות (מסעדות מסורתיות) עם רוקוטו ממולא. רבע שעה הליכה מהפלאסה; בערב, כשההר מאדים.

הקניון העמוק בפרו - 3,535 מ׳, יותר מקולקה - ובלי כמעט תיירים, כי הוא עשר שעות מארקיפה בדרך עפר. כפרים עם טרסות פרה-אינקאיות, מפל סיפיה של 150 מ׳, מעיינות חמים, ויער של קקטוסים. שלושה ימים לפחות; המקום למי שקולקה נראה לו עמוס.

העיר הלבנה, בנויה מאבן געש בהירה למרגלות המיסטי, ומרכזה אתר מורשת עולמית. היא הבסיס לקניון הקולקה ומוכרת גם במטבח שלה.