קרטחנה לישראליםCartagena de Indias

המבצר הגדול שבנו הספרדים באמריקה, על גבעת סן לסארו מעל העיר. בנייתו החלה במאה ה-17 והורחבה שוב ושוב, ובתוכו מערכת מנהרות תת-קרקעית שנועדה להעביר כוחות ולהדוף מצור. התצפית מהחומה העליונה מכסה את כל המפרץ ואת קו המגדלים של בוקגרנדה.

השער הראשי שדרכו נכנסים אל תוך החומות, עם מגדל שעון צהוב שהפך לסמל של קרטחנה. הכיכר שלפניו היא נקודת המפגש המרכזית של העיר העתיקה, ומשם מתחילים כמעט כל הסיורים הרגליים.

הכיכר החיה ביותר בעיר העתיקה, מול הכנסייה הישנה בעיר, עם פסל אישה שמנה של בוטרו במרכזה ובתי קפה שמוציאים שולחנות החוצה בערב. גם הכיכר היקרה ביותר לשבת בה, ובכוונה - זו התצוגה המרכזית של קרטחנה.

הקתדרלה של קרטחנה, עם מגדל בצבע חול וכיפה מפוספסת שנראים מכל גג בעיר העתיקה. הבנייה נמשכה עשרות שנים אחרי שהמבנה המקורי נפגע בהתקפה על העיר במאה ה-16.

הבניין הקולוניאלי שבו פעל בית הדין של האינקוויזיציה בקרטחנה, היום מוזיאון היסטורי. חלק מהתצוגה עוסק במכשירי העינויים ובנוהלי הדין, וחלק בהיסטוריה העירונית הרחבה. תצוגה קשה למי שרגיש, ולא כל השילוט מתורגם.

השכונה שמחוץ לחומה הפנימית שהייתה שכונת עובדים ונעשתה הלב הצעיר של העיר: ציורי קיר לאורך הסמטאות, מטריות וכיסאות תלויים מעל הרחוב, וכיכר טריניטי שמתמלאת בערב במוזיקה, דוכני אוכל ותושבים. הפער בין המחירים כאן לבין העיר העתיקה מורגש.

מנזר מהמאה ה-17 על הגבעה הגבוהה בעיר, עם חצר פנימית שקטה ותצפית של 360 מעלות על העיר העתיקה, המפרץ והשכונות שמאחוריו. עולים ברכב או במונית ולא ברגל, גם בגלל השיפוע וגם כי הדרך עוברת בשכונות שלא כדאי להסתובב בהן להולכי רגל.

הרצועה המודרנית של קרטחנה: טור מגדלי מגורים ומלונות לאורך חוף ארוך, עם טיילת, מסעדות ובתי קפה. החול כאן אפרפר והים לא צלול כמו באיים, אבל זה החוף היחיד שאפשר להגיע אליו ברגל מהעיר.

האי שמדרום לקרטחנה, ובו פלאיה בלנקה - רצועת חול לבן ומים תכולים שהיא החוף המפורסם באזור. מגיעים בשיט או בכביש דרך התעלה. בשעות הצהריים החוף עמוס בטיולי יום ובמוכרים, ולכן מי שמגיע מוקדם או נשאר ללינה רואה מקום אחר לגמרי.

ארכיפלג של עשרות איים ושוניות אלמוגים כשעה בשיט מקרטחנה, בתוך שטח פארק לאומי ימי. המים שם צלולים בהרבה מחופי העיר, וזה המקום לשנורקלינג באזור. את השיט מזמינים דרך מפעיל מסודר, לא בהצעות שמקבלים ברחוב.

השוק העירוני הגדול והכאוטי של קרטחנה - מרכז אספקת הדגים, הפירות ואוכל הרחוב של כל העיר.

חרוט בוץ של 15 מ׳ בין קרטחנה לברנקיה, שבפיו בריכת בוץ חמימה שצפים בה בלי לשקוע - מטפסים בסולם, נכנסים לבוץ עם עוד עשרים אנשים, ונשטפים באגם למטה בידי נשים מהכפר. תיירותי לגמרי ומצחיק; חצי יום בסיור מהעיר.

עיירה קולוניאלית שנרדמה כשנהר מגדלנה שינה את מסלולו במאה ה-19, ונשמרה כפי שהייתה - אתר מורשת עולמית של רחובות לבנים, צורפי פיליגרן, כנסיות ונדנדות בערב על גדת הנהר. גרסיה מרקס ביסס עליה. ארבע-חמש שעות מקרטחנה; לילה לפחות.

האי הקרוב ביותר לקרטחנה - עשר דקות בסירה מבוקגרנדה - עם חופי חול ומועדוני חוף, כפרי דייגים, ומבצר סן פרננדו הספרדי שסגר את כניסת המפרץ. פחות יפה מאיי רוסריו, אבל חצי יום בלי הפלגה ארוכה.

הכפר הראשון של עבדים משוחררים באמריקה, שייסד בנקוס ביוהו ב-1600 אחרי בריחה מקרטחנה - שפה קריאולית משלו, מוזיקה ותופים, נשים ״פאלנקרס״ עם קערות פירות (אלה שבתמונות מקרטחנה), ומורשת שאונסקו הכריזה עליה. שעה מהעיר; יום עם מדריך מהכפר, אוכל, וריקוד.

אי בלי מכוניות ובלי כספומט מול חוף קורדובה, שהתיירים לא הגיעו אליו - עץ בניאן ענק, שונית לצלילה, כפר של דייגים, ומלונות של חמישה חדרים. שלוש שעות מקרטחנה ואז סירה; לילה או שניים למי שרוצה קריביים בלי הרעש של בארו והרוסאריו.

החוף שבו הסיירה נבאדה נופלת לים - שביל של שעתיים ביער עם קופים לחופים של סלעים ענקיים וחול (קאבו סן חואן), ערסלים ואוהלים ללינה, וכפר טאירונה קדום בג׳ונגל. ארבע שעות מקרטחנה דרך סנטה מרטה; הפארק נסגר לחודש כמה פעמים בשנה - לבדוק. הקריביים הפראיים.

העיר הספרדית הוותיקה ביותר שנותרה בקולומביה, בין הים לרכס סיירה נבדה. היא הבסיס לפארק טאירונה ולדרך אל העיר האבודה.