באלי ואיי סונדה הקטניםBali and the Lesser Sunda Islands
אינדונזיה היא אלפי איים, ובאלי הוא היחיד שנשאר הינדי אחרי שהאסלאם התפשט בארכיפלג. התוצאה היא אי שבו כל בית הוא גם מקדש, כל כפר מקיים תהלוכות וטקסים כמעט מדי שבוע, והנוף מחולק למדרגות אורז שמושקות במערכת שיתופית בת אלף שנה. מזרחה ממנו משתרעים איי סונדה הקטנים: לומבוק עם הר הגעש רינג׳אני, ופלורס עם הפארק הלאומי קומודו שבו חיים לטאות הענק האחרונות. הנסיעה משלבת את המקדשים הגדולים של באלי, את הלב הפנימי סביב אובוד, את הזריחה מבאטור, ואת שני היעדים הגדולים שממזרח.
מקדש ים באלינזי שיושב על סלע מבודד בגאות ומחובר ליבשה בשפל, אחד מששת מקדשי הים שמקיפים את האי. הצללית שלו על רקע השקיעה היא הדימוי המזוהה ביותר עם באלי, ולכן גם המקום צפוף מאוד בשעה הזו. הכניסה למקדש עצמו מותרת למתפללים בלבד, והמבקרים נשארים על החוף ובשביל שמעליו. כדאי להגיע שעה לפני השקיעה או דווקא בבוקר.
מקדש ים נוסף, הפעם על שפת צוק בגובה כשבעים מטר בקצה הדרומי של חצי האי בוקיט, מעל הים הפתוח. הנוף לאורך הצוק דרמטי במיוחד. בכל ערב מתקיים כאן מופע ריקוד קצ׳אק על רקע השקיעה, בליווי מקהלת גברים ובלי כלי נגינה. שימו לב לקופים שגונבים משקפיים וכובעים, זו לא אזהרה תיאורטית.
מערת הפילים, אתר ארכיאולוגי מהמאה ה-11 סמוך לאובוד. הכניסה למערה חצובה בסלע בצורת פנים מפלצתיות פעורות, ולפניה בריכות רחצה טקסיות עם פסלי נימפות שהתגלו רק בשנות ה-50. האתר קטן ואפשר לסייר בו בשעה, וכולל גם ירידה לגן ולשרידים בודהיסטיים ליד הנחל. נדרש סארונג, שמסופק בכניסה.
הר געש פעיל בגובה כאלף שבע מאות מטר, שיושב בתוך קלדרה ענקית לצד אגם באטור. הטיפוס לזריחה יוצא בסביבות שתיים בלילה ולוקח כשעתיים בעלייה, ובפסגה נפתח נוף אל הר אגונג ואל לומבוק בימים בהירים. המסלול עצמו לא קשה טכנית אבל הפך פופולרי מאוד ויש עליו תנועה רבה, ומדריך מקומי הוא חובה בפועל.
המקדש החשוב והגדול ביותר בבאלי, מכונה ״מקדש האם״, מתחם של יותר מעשרים מקדשים נפרדים שמטפסים במדרגות על מדרון הר אגונג. הוא שרד את התפרצות 1963 כשהלבה עצרה ממש לידו, מה שחיזק את מעמדו הקדוש. המתחם פעיל ומרשים אבל גם ידוע בלחצי גיוס תשלום על תיירים, וכדאי להגיע דרך סיור מסודר או לברר מראש מה בדיוק כלול בכרטיס.
הר הגעש השני בגובהו באינדונזיה, כשלושת אלפים שבע מאות מטר, ולב הפארק הלאומי של לומבוק. בתוך הקלדרה יושב אגם סגארה אנאק בצבע תכלת ובתוכו חרוט געשי צעיר. הטרק הקלאסי הוא שניים עד ארבעה ימים עם לינת אוהלים וסבלים, והוא תובעני פיזית עם עליות תלולות באפר וולקני. הפארק נסגר בעונת הגשמים ולפעמים גם בגלל פעילות געשית.
אתר מורשת עולמית של אונסק״ו שמשתרע על האיים קומודו, רינצ׳ה וסביבתם, המקום היחיד בעולם שבו חי דרקון הקומודו, הלטאה הגדולה בעולם. מלבד הדרקונים יש כאן גבעות סוואנה יבשות, חוף בגוון ורוד ואתרי צלילה וגלישת שנרקל מהטובים באסיה עם מנטות. מגיעים בטיסה ללבואן באג׳ו שבפלורס ומשם בסירה, וההליכה באיים היא רק בליווי שומר.
שוק אוכל רחוב לילי בגיאניאר שבאלינזים נוסעים אליו במיוחד, עם מנות מקומיות מטוגנות ועל הגריל. לא כשר.
הוורונג הידוע באובוד לבאבי גולינג, חזיר יונק על שיפוד שהוא מנת החג הבאלינזית. חזיר, ולכן ודאי לא כשר.
מצב הכשרות בבאלי ואיי סונדה הקטנים
אין מסעדה כשרה קבועה באלי או באיי סונדה. בשנים מסוימות פעלה נוכחות חב״ד עונתית באזור, ואין להסתמך על כך בלי אישור טלפוני מראש. אין קהילה יהודית מאורגנת גדולה באינדונזיה. המטבח הבאלינזי כולל חזיר במידה רבה, בשונה משאר אינדונזיה המוסלמית, ובבאבי גולינג ובמנות רבות אחרות הוא מרכיב מרכזי, לכן נדרשת זהירות מיוחדת. מנגד הבסיס הצמחוני והטבעוני נוח יחסית: אורז, טמפה, טופו, ירקות מוקפצים, פירות טרופיים בשפע והמון מסעדות בריאות באובוד ובצ׳אנגו. יש לשים לב שמשחת שרימפס ורוטב דגים נפוצים גם במנות שנראות צמחוניות, ושכלי הבישול משותפים. מומלץ להצטייד בבשר ובמוצרים כשרים מהארץ ולוודא כל פרט בטלפון לפני הנסיעה.
מידע פרקטי לישראלים
טיסות לדנפסאר (DPS) שבבאלי דרך חיבור בדובאי, דוחא, איסטנבול, בנגקוק או סינגפור. הטיסה ארוכה, בדרך כלל שבע-עשרה שעות ומעלה כולל חיבור. אזרחי ישראל צריכים לבדוק מראש את מדיניות האשרות של אינדונזיה, שהשתנתה כמה פעמים בשנים האחרונות ואינה אחידה, וכן את המלצות המסע העדכניות של משרד החוץ.
לאינדונזיה אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ולכן כניסה לבעלי דרכון ישראלי היא סוגיה מורכבת שמשתנה מעת לעת ולא ניתן להסתמך בה על ניסיון של מטיילים אחרים או על מידע מפורומים. חובה לברר את המצב העדכני מול אתר משרד החוץ הישראלי ומול הגורמים האינדונזיים הרלוונטיים לפני כל הזמנה. בדקו גם את אזהרות המסע העדכניות של המטה לביטחון לאומי לפני שאתם סוגרים תאריכים.
המטבע הוא רופיה אינדונזית (IDR), והמספרים גדולים מאוד, מאות אלפים ומיליונים. משכו מכספומטים של בנקים גדולים בלבד, כי כספומטים עצמאיים ברחוב הם מוקד ידוע להונאות שכפול כרטיסים. סרבו להמרה במטבע שלכם במסך.
כרטיס SIM מקומי זול והכיסוי טוב בערים ובכבישים הראשיים בג׳אווה. בהרי הגעש, בכפרים ובדרך לזריחה אין קליטה, ולכן להוריד מפות לאופליין ולתאם מראש נקודת מפגש עם נהג במקום להסתמך על שיחה.
בערים הגדולות, במלונות ובמסעדות מודרניות כרטיסים עובדים. בשווקים, בדוכני אוכל, בכניסה לאתרים, במוניות ובכפרים מזומן הוא האפשרות היחידה, ולעיתים קרובות בשטרות קטנים. תמיד להחזיק מזומן ולא להסתמך על כספומט זמין בדרך.
בבאלי הדרך הנפוצה היא נהג פרטי ליום שלם במחיר נמוך יחסית, וזה עדיף על השכרת רכב בגלל התנועה. אופנועים זמינים בכל מקום אבל התאונות שכיחות והביטוח לרוב לא מכסה בלי רישיון בינלאומי מתאים. ללומבוק יש מעבורות מהירות מפאדנגבאי או טיסה קצרה, ולפלורס טסים בלבד. את הסירות בקומודו מזמינים דרך מפעילים בלבואן באג׳ו.