מדבר אטקמהDesierto de Atacama
מדבר אטקמה נמתח בצפון צ׳ילה בין האוקיינוס לרכס האנדים, ובחלק מהתחנות שלו לא נמדד גשם במשך שנים. הבסיס לכל טיול הוא סן פדרו דה אטקמה, כפר אדובה קטן שממנו יוצאים כל המסלולים: הגייזרים של אל טאטיו לפני הזריחה, מישור המלח העצום של סלאר דה אטקמה עם הפלמינגו, עמק הירח עם תצורות הסלע והמלח, והר הגעש ליקנקבור שנראה מכל נקודה באזור. אל האזור מגיעים כמעט תמיד דרך שדה התעופה של קלמה, כשעה וחצי נסיעה משם. הצירוף של גובה, יובש ואפס זיהום אור הופך את אטקמה לאחד המקומות הטובים בעולם לצפייה בשמי הלילה.
כפר האדובה שמשמש בסיס לכל האזור. רחובות עפר, בתי טיט לבנים, כנסייה קולוניאלית קטנה ורחוב ראשי אחד שבו מרוכזות כל סוכנויות הטיולים, המסעדות והלינה. הכפר עצמו קטן מאוד וניתן להקיף אותו ברגל בשעה, והערך שלו הוא בעיקר לוגיסטי ובאווירת הערב.
שדה הגייזרים הגבוה בעולם, מעל 4,200 מטר. הפעילות חזקה ביותר בזריחה כשההפרש בין הקיטור לאוויר הקפוא יוצר עמודי אדים גבוהים, ולכן הסיורים יוצאים מסן פדרו לפני ארבע לפנות בוקר. הטמפרטורה בהגעה נעה סביב מינוס עשר, וגובה כזה מורגש מיד. חובה להישאר בשבילים המסומנים: הקרקע סביב הפתחים דקה והמים רותחים.
מישור המלח הגדול בצ׳ילה, קרום מלח מחוספס ואינסופי שבתוכו לגונות רדודות ובהן להקות פלמינגו. הנקודה המוכרת ביותר לצפייה היא שמורת לגונה צ׳אשה. זהו גם אזור כרייה פעיל של ליתיום, ומראה המתקנים התעשייתיים לצד הנוף הוא חלק מהתמונה כאן.
עמק של דיונות, רכסי מלח וסלע מגולף רוח שנראה כמו נוף של כוכב אחר, כרבע שעה מסן פדרו. רוב המבקרים מגיעים לשעת השקיעה כשהצבעים מתחלפים במהירות, וזו גם השעה העמוסה ביותר עם עשרות רכבים באותה תצפית. ההגעה בבוקר שקטה בהרבה ומאפשרת הליכה אמיתית בין התצורות.
קונוס געשי כמעט סימטרי בגובה של קרוב לשישה קילומטרים, שנמצא על הגבול עם בוליביה ומשמש נקודת ציון ויזואלית מכל מקום באזור. רוב המטיילים צופים בו מהתצפיות ומהלגונות ולא מטפסים: העלייה לפסגה היא מסע גובה קיצוני שדורש הסתגלות ממושכת ומדריך מקומי.
עיר הכרייה שדרכה עוברים כמעט כל המטיילים, כי בה נמצא שדה התעופה הקרוב ביותר לסן פדרו, כשעה וחצי נסיעה. אין בה הרבה לתייר, אבל היא המקום הנוח האחרון להצטייד במזומן, במצרכים ובציוד לפני המדבר, והמחירים בה נמוכים משמעותית מאלה של סן פדרו.
מצב הכשרות במדבר אטקמה
הקהילה היהודית בצ׳ילה מרוכזת בסנטיאגו והיא מהגדולות ביבשת, עם בתי כנסת פעילים, בית חב״ד ואפשרות להשיג מוצרים בהשגחה, וזה המקום ההגיוני להצטייד בו לפני הטיסה צפונה. בצפון המדינה, ובכל היעדים בעמוד הזה, אין קהילה קבועה, אין מסעדה כשרה ואין מקור למזון בהשגחה. גם פעילות חב״ד לאורך ציר התרמילאים בצ׳ילה היא עונתית ומשתנה משנה לשנה, ולכן יש לתאם טלפונית מראש ולא להניח שמשהו פתוח. המטבח המקומי בנוי סביב בשר, ובאטקמה גם סביב בשר למה, ולכן אי אפשר להסתמך עליו. הבסיס המעשי הוא מוצרים ארוזים עם השגחה מוכרת שנקנו בסנטיאגו, לצד ירקות, פירות, ביצים וטונה מהסופרמרקטים הגדולים בקלמה, שהיצע הפריט בהם רחב וזול יותר מאשר בסן פדרו.
מידע פרקטי לישראלים
אין טיסה ישירה מישראל לצ׳ילה, והמסלול הרגיל כולל שתי החלפות, בדרך כלל דרך אירופה ואז סאו פאולו, בואנוס איירס או מדריד, לסנטיאגו. משם טיסה פנים ארצית של כשעתיים לקלמה, ומקלמה הסעה או רכב שכור של כשעה וחצי לסן פדרו. סך זמן הדלת אל דלת הוא לרוב מעל שלושים שעות, ולכן לא כדאי לתכנן פעילות ביום ההגעה.
ישראלים פטורים מאשרת כניסה לשהייה קצרה של עד 90 ימים, אך המדיניות מתעדכנת מעת לעת ויש לוודא מול הגורמים הרשמיים וחברת התעופה לפני רכישת כרטיסים. בכניסה ממלאים טופס הצהרה חקלאית, והאיסור על הכנסת מזון טרי, בשר, חלב ופירות נאכף ברצינות רבה ובקנסות כבדים, גם במעברי היבשה מארגנטינה ובוליביה.
פזו צ׳ילאני (CLP). המחירים בצ׳ילה גבוהים במונחי דרום אמריקה, ובאטקמה הם גבוהים עוד יותר כי הכול מובא מרחוק. בערים הגדולות כרטיסי אשראי מתקבלים כמעט בכל מקום, אבל בסן פדרו דה אטקמה ובכפרים מסביב הרבה עסקים קטנים וטיולים עובדים במזומן בלבד, וכספומטים נותנים עמלות גבוהות ולפעמים נגמרים ממזומן.
כיסוי סלולרי טוב בערים ובצירי התנועה הראשיים. המפעילות העיקריות הן Entel, Movistar ו-Claro. במדבר, בדרכים הגבוהות ובאגמי המלח אין קליטה בכלל, וזה שיקול בטיחותי אמיתי אם נוסעים עצמאית.
בערים הגדולות התשלום הדיגיטלי נפוץ ונוח. באזורים המדבריים כדאי להגיע עם מזומן מסנטיאגו או מקלמה, בשטרות קטנים, כי הרבה סיורים מקומיים וכניסות לאתרים נגבים במזומן בלבד.
רוב המטיילים משתמשים בסוכנויות המקומיות בסן פדרו, שמפעילות מיניבוסים לכל האתרים במחירים כמעט זהים. שכירת רכב אפשרית ונותנת גמישות אמיתית, אבל חלק מהדרכים הן חצץ, אין קליטה סלולרית מחוץ לצירים הראשיים, ומרחקי התדלוק גדולים, ולכן יוצאים תמיד עם מיכל מלא, מים ומזון. חשוב לוודא מראש שחברת ההשכרה מתירה נסיעה בדרכי עפר ובגבהים.